חופים הם לפעמים - מעין נבואה

חופים הם לפעמים שכונה של מיליונרים

                                           עופר פטרסבורג מוסף ידיעות אחרונות – 27.4.01

                  

  לפעמים, בסופי שבוע או בחגים, מבקרים בני משפחת איזנברג בחוף שלהם. נסיעה בדרך עפר מגיעים למעין טירה עתיקה ומשומרת להפליא, מוקפת ב-10- דונם של חורש, מוחזקת על ידי צוות מקצועי. במבט מחוץ לגדר על הבית, השוכן ממש על חוף הכינרת, ברור כי זהו מקום עם ייחוס. בעבר הייתה הטירה שייכת ללורד מלצ'ט.      

לרגע הים לא נראה כמו הכינרת, לרגע השטח לא נראה כשייך למדינת ישראל. את הרכישה ביצע שאול איזנברג לפני 20 שנה במחיר מציאה, כשלאיש לא היה כסף לדמיין בית חלומות כזה. מאז האמיר מחיר הקרקע בצורה היסטרית. היום איש לא יכול לגור כך בישראל.

הווילה עצמה הוכרזה רשמית כבניין לשימור ולראש המועצה המקומית מגדל, ישראל עמרוסי, לא נותר אלא לבכות את המצב הקיים: "זה היה צריך להיות אתר פתוח לציבור, גם בגלל החשיבות ההיסטורית שלו, לפני 20 שנה המועצה רצתה לרכוש את הנכס, אבל למי היה כסף חוץ מאיזנברג". המדינה עצמה לא מנעה מאיש העסקים הפרטי לרכוש נכס כזה. במועצה המקומית השלימו באחרונה תוכנית לבניית 4500 חדרי מלון באזור. את הוילה לא יוכלו לשלב בתוכניות.     

סיפור דומה מסתתר מאחורי אחד המצוקים על רכס הכרמל. שבע חווילות נחבאות אל העצים בלב שמורת הטבע, על ההר המיוער באורנים, החולש על מלון היוקרה "יערות הכרמל". הכביש המוביל אליהן מזכיר נסיעה הרפתקנית באמזונס, והמחסום בדרך מתריע על כניסה אסורה לדרך פרטית. הן בנויות על שפת המצוק הצופה לים, ומאוכלסות בחלקן רק בסופי שבוע, בסוף שורת הבתים יש הכנות      לבנייה חדשה, בגלל ייחודן, אי אפשר לאמוד את שווי החווילות. ה"שכונה" הזאת אמנם הוקמה כחוק, עוד בטרם הכרזתה של שמורת הכרמל, אבל כיום  איש לא תובע את השבת הקרקע למדינה תמורת פיצויים, למען טובת הכלל ושימור הסביבה.                

מחסום דומה עומד בכניסה לחוף הים של קיבוץ שפיים. על המצוק היורד אל החוף, בקו הראשון לים, הוקמה שכונת ארסוף, המנותקת מכל יישוב ומונעת כניסה לחוף. בנייתה התאפשרה עקב טעות עסקית פטאלית של אנשי הקיבוץ בשנות ה-50-, וכתוצאה מחוק מעורפל. שני דונם במקום, שעלו לפני 20 שנה  6000 דולר, שווים היום 2.5 מיליון דולר. הנסיעה בשבילי הקיבוץ, מול בתי סוכנות עלובים, רק מבליטה את התפאורה בהמשך. בשעתו עשו חברי קיבוץ שפיים כל שביכולתם כרי לעצור את הבנייה, ואף הצליחו לבטל את תוכנית בניין-עיר של ארסוף, חמש וילות שנבנו שם נותרו בודדות שנים ארוכות, עם גנרטורים ובאר מים, אבל תנופת בנייה בשנות ה-90- הפכה את המקום ליישוב של קבע, יותר מ-10- בתים מזכירים את הווילות של בוורלי הילס אבל נהנים מנוף הרבה יותר יפה, רשימת בעלי הבתים כוללת אילי הון ידועים כמו משפחת קסטרו, בני שטיינמץ, עידן עופר (בנו של סמי עופר ויו"ר "החברה לישראל")  ורוני דנקנר. תושבי המקום בעלי האמצעים הם הסיבה לכך, שהירידה לחוף נמנעת מהאדם הפשוט, "הבנייה אמנם נעשתה לפי חוק", אומרים בחברה להגנת הטבע, "אבל בתוכניות המדינה, רכס-החוף המשתרע מווינגייט  (דרום-נתניה) ועד הרצליה מיועד להקמת גן לאומי". כל עוד הבתים לא יוסרו, כמובן שזה לא יקרה.               

                                                         

ארמונות אסורים

פעם אחר פעם מצליחים אנשים להקים לעצמם ארמונות בלב אזורים שהבנייה בהם נאסרה על פי החוק ותוכניות המתאר. לפעמים הרשויות מתירות חריגות בלתי מובנות בשביל להעשיר את קופת העיר. לפעמים מדובר ביוזמה פרטית של יזמים וקבלנים. שטחים פסטורליים נחסמים בגדרות, וילות מוקמות במרחק מטרים ספורים מחוף הים, או באמצע שמורת טבע - ואיש לא נוקף אצבע.          

תחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה שהכישורים הנדרשים הם בעיקר כסף, קשרים במקומות הנכונים, עבר צבאי עשיר. לפעמים מספיקה רק חוצפה, וגם אתם תוכלו להגשים את חלום המגורים בחיק הטבע. אפילו ראש הממשלה אריאל שרון, בהיותו שר התשתיות, עודד אנשים פרטיים לתפוס אחיזה על אלפי דונמים של שטחים פתוחים וירוקים.        

                                         

מרינה לבעלי יכולת

המרינה אינה המצאה ישראלית, אבל בישראל היא שוכללה לפיתוח ייחודי, אצלנו לא הים והמעגן הם גולת הכותרת, אלא מגדלי הנדל"ן והדירות בעורף המרינה, הנמכרים במיליונים לבעלי יכולת שרוצים להתעורר בחדר שינה הצופה אל הים ואל היאכטה שבחניה.   

רק 50 ק"מ של חוף ים בישראל - מתוך  190-ק"מ בסך הכל - נגישים היום לציבור. המצב בלתי נסבל: 31 ק"מ סגורים לשימושים ביטחוניים, 18 ק"מ לשימושים לתשתיות ו-37- ק"מ מיועדים לבנייה; כלומר, הכפלת רצועת החוף העירוני הבנויה. מדרום לגוש דן ומצפון לחיפה לא תיוותר בעתיד רצועת חוף טבעית הפתוחה לציבור ברצף העולה על 2 ק"מ.       

בספרד למדו את הלקח בדרך הקשה: הבנייה המאסיבית לאורך החופים הבריחה תיירים, גרמה נזק בלתי הפיך לקו החוף והביאה לנזקים כלכליים עצומים. בישראל, בינתיים זה לא מעניין אף אחד.             

לפי תוכניות המתאר במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות, הבנייה בחופי המרינות מיועדת לתיירות ונופש. אבל הרשויות המקומיות מאשרות שינוי ייעוד, כי הנדל"ן הרבה יותר רווחי לקופת העיר. עוד סיבה: במילא התיירות שוקעת, אז למה להתאמץ?          

בהרצליה למשל, 12 קבלנים וחברות בנייה מהמובילים במדינה קיבלו מראש העיר לשעבר, אלי לנדאו, היתר להקים את פרויקט המגורים היוקרתי בארץ - במקום מבני תיירות ונופש. ראש העיר החדשה, יעל גרמן, עצרה את הבנייה ונכנסה למלחמה מול הקבלנים. היא הלכה לבית משפט, וכעת מנסה לאלץ את היזמים להסב את השימוש בדירות המגורים לנופש ותיירות, כמו בתוכנית המקורית. אלה בתגובה תובעים אותה בעשרות מיליוני דולרים על הנזקים שנגרמו להם,  הרצליה היא אולי מקרה אבוד, רוב הבניינים כבר בבנייה, אבל במקומות אחרים קיים סיכוי להציל את החוף מחומות הבטון וממרפסות המיוחסים שיפנו אל הים.       

בחיפה מנהלים הירוקים מסע נגד הקמת המרינה הגדולה בארץ: תוכנית הענק כוללת את ייבוש הים, בחוף שבין בת-גלים לתל-שיקמונה. 1,500 חדרי מלון, 800 דירות נופש, מרכזי מסחר ובילוי, ושכונת מגורים בת 1,200 דירות במגדלים בני 20 קומות.    

כדאי להסתכל טוב טוב על נוף המפרץ, כי בקרוב יישאר ממנו רק זיכרון. הפרוייקט ייבנה בנקודה שבה רכס הכרמל גולש אל מתחת לקו המים - מקום מפגש ייחודי של ים והר, שאין דוגמתו בישראל.   

המרינה, טוענים הירוקים, גם תהרוס שמורה ימית. "עוצמת הבינוי המתוכננת לאורך החופים עלולה ליצור שינויים חזותיים ונופיים חמורים ביותר, ולגרום לאובדן נופים טבעיים המאפיינים את אזור חיפה", מזהירה אגודת האדריכלים ומתכנני ערים בישראל, בחוות דעת שפירסמה,

מישהו שומע?      

לא רחוק משם, בחוף הכרמל בדרום חיפה, הנזק כבר בלתי הפיך, פרוייקט ענק ומגלומני הוקם שם, מבנה רב קומות ובן מאות דירות, דמוי שער, שמסתיר את הים. עתירה שהגישה עמותת "אדם טבע ודין" עצרה את מכירת הדירות הצופות לים. בפסק הדין נקבע שדירות שיימכרו בעתיד יועמדו להשכרה לתקופה קצובה בכל שנה, כדי לקיים את דרישת "השימוש הציבורי" בהן. בימים אלו יתקיים בבית המשפט העליון דיון בערעור היזמים על ההחלטה,  גם דרומה, באשדוד, מתנהל מאבק דומה.      

מדרום למרינה אושר פרוייקט הכולל בנייה למגורים על חוף הים. לפי תוכנית המתאר הארצית, השטח מיועד דווקא לתיירות, אבל הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה אישרה את הקמתו, החברה להגנת הטבע הגישה ערר, לטענתה הוועדה המחוזית נתנה אישור שלא בסמכות, ולפני כחודש נערך דיון חוזר. הירוקים טענו שהדיון התקיים שלא בנוכחות נציגיהם, ושראש עיריית אשדוד צבי צילקר נכח, השתתף ואף הצביע בדיון - דברים המהווים נורמה פסולה.