חופים הם לפעמים - מעין נבואה
חופים הם לפעמים שכונה של
מיליונרים
לפעמים, בסופי שבוע או בחגים,
מבקרים בני משפחת איזנברג בחוף
שלהם. נסיעה בדרך עפר מגיעים
למעין טירה עתיקה ומשומרת להפליא,
מוקפת ב-10- דונם של חורש, מוחזקת
על ידי צוות מקצועי. במבט מחוץ
לגדר על הבית, השוכן ממש על חוף
הכינרת, ברור כי זהו מקום עם
ייחוס. בעבר הייתה הטירה שייכת
ללורד מלצ'ט.
לרגע הים לא נראה כמו הכינרת,
לרגע השטח לא נראה כשייך למדינת
ישראל. את הרכישה ביצע שאול
איזנברג לפני 20 שנה במחיר מציאה,
כשלאיש לא היה כסף לדמיין בית
חלומות כזה. מאז האמיר מחיר הקרקע
בצורה היסטרית. היום איש לא יכול
לגור כך בישראל.
הווילה עצמה הוכרזה רשמית כבניין
לשימור ולראש המועצה המקומית
מגדל, ישראל עמרוסי, לא נותר אלא
לבכות את המצב הקיים: "זה היה
צריך להיות אתר פתוח לציבור, גם
בגלל החשיבות ההיסטורית שלו, לפני
20 שנה המועצה רצתה לרכוש את
הנכס, אבל למי היה כסף חוץ
מאיזנברג". המדינה עצמה לא מנעה
מאיש העסקים הפרטי לרכוש נכס כזה.
במועצה המקומית השלימו באחרונה
תוכנית לבניית 4500 חדרי מלון
באזור. את הוילה לא יוכלו לשלב
בתוכניות.
סיפור דומה מסתתר מאחורי אחד
המצוקים על רכס הכרמל. שבע
חווילות נחבאות אל העצים בלב
שמורת הטבע, על ההר המיוער
באורנים, החולש על מלון היוקרה
"יערות הכרמל". הכביש המוביל
אליהן מזכיר נסיעה הרפתקנית
באמזונס, והמחסום בדרך מתריע על
כניסה אסורה לדרך פרטית. הן
בנויות על שפת המצוק הצופה לים,
ומאוכלסות בחלקן רק בסופי שבוע,
בסוף שורת הבתים יש הכנות
לבנייה חדשה, בגלל ייחודן,
אי אפשר לאמוד את שווי החווילות.
ה"שכונה" הזאת אמנם הוקמה כחוק,
עוד בטרם הכרזתה של שמורת הכרמל,
אבל כיום
איש לא תובע את השבת הקרקע
למדינה תמורת פיצויים, למען טובת
הכלל ושימור הסביבה.
מחסום דומה עומד בכניסה לחוף הים
של קיבוץ שפיים. על המצוק היורד
אל החוף, בקו הראשון לים, הוקמה
שכונת ארסוף, המנותקת מכל יישוב
ומונעת כניסה לחוף. בנייתה
התאפשרה עקב טעות עסקית פטאלית של
אנשי הקיבוץ בשנות ה-50-, וכתוצאה
מחוק מעורפל. שני דונם במקום,
שעלו לפני 20 שנה
6000 דולר, שווים
היום 2.5 מיליון דולר. הנסיעה
בשבילי הקיבוץ, מול בתי סוכנות
עלובים, רק מבליטה את התפאורה
בהמשך. בשעתו עשו חברי קיבוץ
שפיים כל שביכולתם כרי לעצור את
הבנייה, ואף הצליחו לבטל את
תוכנית בניין-עיר של ארסוף, חמש
וילות שנבנו שם נותרו בודדות שנים
ארוכות, עם גנרטורים ובאר מים,
אבל תנופת בנייה בשנות ה-90- הפכה
את המקום ליישוב של קבע, יותר
מ-10- בתים מזכירים את הווילות של
בוורלי הילס אבל נהנים מנוף הרבה
יותר יפה, רשימת בעלי הבתים כוללת
אילי הון ידועים כמו משפחת קסטרו,
בני שטיינמץ, עידן עופר (בנו של
סמי עופר ויו"ר "החברה לישראל")
ורוני דנקנר. תושבי המקום
בעלי האמצעים הם הסיבה לכך,
שהירידה לחוף נמנעת מהאדם הפשוט,
"הבנייה אמנם נעשתה לפי חוק",
אומרים בחברה להגנת הטבע, "אבל
בתוכניות המדינה, רכס-החוף המשתרע
מווינגייט
(דרום-נתניה) ועד הרצליה
מיועד להקמת גן לאומי". כל עוד
הבתים לא יוסרו, כמובן שזה לא
יקרה.
ארמונות
אסורים
פעם
אחר פעם מצליחים אנשים להקים
לעצמם ארמונות בלב אזורים שהבנייה
בהם נאסרה על פי החוק ותוכניות
המתאר. לפעמים הרשויות מתירות
חריגות בלתי מובנות בשביל להעשיר
את קופת העיר. לפעמים מדובר
ביוזמה פרטית של יזמים וקבלנים.
שטחים פסטורליים נחסמים בגדרות,
וילות מוקמות במרחק מטרים ספורים
מחוף הים, או באמצע שמורת טבע -
ואיש לא נוקף אצבע.
תחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה
שהכישורים הנדרשים הם בעיקר כסף,
קשרים במקומות הנכונים, עבר צבאי
עשיר. לפעמים מספיקה רק חוצפה,
וגם אתם תוכלו להגשים את חלום
המגורים בחיק הטבע. אפילו ראש
הממשלה אריאל שרון, בהיותו שר
התשתיות, עודד אנשים פרטיים לתפוס
אחיזה על אלפי דונמים של שטחים
פתוחים וירוקים.
מרינה
לבעלי יכולת
המרינה אינה המצאה ישראלית, אבל
בישראל היא שוכללה לפיתוח ייחודי,
אצלנו לא הים והמעגן הם גולת
הכותרת, אלא מגדלי הנדל"ן והדירות
בעורף המרינה, הנמכרים במיליונים
לבעלי יכולת שרוצים להתעורר בחדר
שינה הצופה אל הים ואל היאכטה
שבחניה.
רק
50 ק"מ של חוף ים בישראל - מתוך
190-ק"מ בסך הכל - נגישים
היום לציבור. המצב בלתי נסבל: 31
ק"מ סגורים לשימושים ביטחוניים,
18 ק"מ לשימושים לתשתיות ו-37-
ק"מ מיועדים לבנייה; כלומר, הכפלת
רצועת החוף העירוני הבנויה. מדרום
לגוש דן ומצפון לחיפה לא תיוותר
בעתיד רצועת חוף טבעית הפתוחה
לציבור ברצף העולה על 2 ק"מ.
בספרד למדו את הלקח בדרך הקשה:
הבנייה המאסיבית לאורך החופים
הבריחה תיירים, גרמה נזק בלתי
הפיך לקו החוף והביאה לנזקים
כלכליים עצומים. בישראל, בינתיים
זה לא מעניין אף אחד.
לפי
תוכניות המתאר במשרדי הממשלה
וברשויות המקומיות, הבנייה בחופי
המרינות מיועדת לתיירות ונופש.
אבל הרשויות המקומיות מאשרות
שינוי ייעוד, כי הנדל"ן הרבה יותר
רווחי לקופת העיר. עוד סיבה:
במילא התיירות שוקעת, אז למה
להתאמץ?
בהרצליה למשל, 12 קבלנים וחברות
בנייה מהמובילים במדינה קיבלו
מראש העיר לשעבר, אלי לנדאו, היתר
להקים את פרויקט המגורים היוקרתי
בארץ - במקום מבני תיירות ונופש.
ראש העיר החדשה, יעל גרמן, עצרה
את הבנייה ונכנסה למלחמה מול
הקבלנים. היא הלכה לבית משפט,
וכעת מנסה לאלץ את היזמים להסב את
השימוש בדירות המגורים לנופש
ותיירות, כמו בתוכנית המקורית.
אלה בתגובה תובעים אותה בעשרות
מיליוני דולרים על הנזקים שנגרמו
להם,
הרצליה היא אולי מקרה
אבוד, רוב הבניינים כבר בבנייה,
אבל במקומות אחרים קיים סיכוי
להציל את החוף מחומות הבטון
וממרפסות המיוחסים שיפנו אל הים.
בחיפה מנהלים הירוקים מסע נגד
הקמת המרינה הגדולה בארץ: תוכנית
הענק כוללת את ייבוש הים, בחוף
שבין בת-גלים לתל-שיקמונה. 1,500
חדרי מלון, 800 דירות נופש, מרכזי
מסחר ובילוי, ושכונת מגורים בת
1,200 דירות במגדלים בני 20
קומות.
כדאי
להסתכל טוב טוב על נוף המפרץ, כי
בקרוב יישאר ממנו רק זיכרון.
הפרוייקט ייבנה בנקודה שבה רכס
הכרמל גולש אל מתחת לקו המים -
מקום מפגש ייחודי של ים והר, שאין
דוגמתו בישראל.
המרינה, טוענים הירוקים, גם תהרוס
שמורה ימית. "עוצמת הבינוי
המתוכננת לאורך החופים עלולה
ליצור שינויים חזותיים ונופיים
חמורים ביותר, ולגרום לאובדן
נופים טבעיים המאפיינים את אזור
חיפה", מזהירה אגודת האדריכלים
ומתכנני ערים בישראל, בחוות דעת
שפירסמה,
מישהו שומע?
לא
רחוק משם, בחוף הכרמל בדרום חיפה,
הנזק כבר בלתי הפיך, פרוייקט ענק
ומגלומני הוקם שם, מבנה רב קומות
ובן מאות דירות, דמוי שער, שמסתיר
את הים. עתירה שהגישה עמותת "אדם
טבע ודין" עצרה את מכירת הדירות
הצופות לים. בפסק הדין נקבע
שדירות שיימכרו בעתיד יועמדו
להשכרה לתקופה קצובה בכל שנה, כדי
לקיים את דרישת "השימוש הציבורי"
בהן. בימים אלו יתקיים בבית המשפט
העליון דיון בערעור היזמים על
ההחלטה,
גם דרומה, באשדוד, מתנהל
מאבק דומה.
מדרום למרינה אושר פרוייקט הכולל
בנייה למגורים על חוף הים. לפי
תוכנית המתאר הארצית, השטח מיועד
דווקא לתיירות, אבל הוועדה
המחוזית לתכנון ולבנייה אישרה את
הקמתו, החברה להגנת הטבע הגישה
ערר, לטענתה הוועדה המחוזית נתנה
אישור שלא בסמכות, ולפני כחודש
נערך דיון חוזר. הירוקים טענו
שהדיון התקיים שלא בנוכחות
נציגיהם, ושראש עיריית אשדוד צבי
צילקר נכח, השתתף ואף הצביע בדיון
- דברים המהווים נורמה פסולה.
טיעונים אלה
קיבלו משנה תוקף
מהיועץ המשפטי של
הוועדה המחוזית,
שפירסם חוות דעת
הגורסת שאכן נפל
פגם בהחלטת
הוועדה, וכי יש
לקיים דיון חוזר
במטרה לשנות
אותה, ולמרות
זאת, הוועדה
המחוזית בחרה
להתעלם מחוות
הדעת של היועץ
ולקבל על חודו של
קול החלטה הסותרת
אותה.
מה שעשה היזם
מריו לזניק
לפרוייקט "כפר
הים" בחוף אולגה
יכול להיחשב
למהלך שיווק
גאוני בכל קנה
מידה. לזניק לקח
מיזם נדל"ני כושל
במקום נחשל,
ושיווק אותו
לעמותת יאפים תל
אביבית בשם
"רמות", שחברים
בה אנשי עסקים
ידועים, רואי
חשבון, פרסומאים,
עורכי דין, אנשי
צבא ומשטרה
בכירים, ובדרנים.
הם אירגנו על
החוף מסיבות
סגורות, מופע
חשפנות, הופעה
חיה של דנה
אינטרנשיונל, ולא
שכחו להזמין את
כל המי ומי, כולל
שרי ממשלה
וח"כים. באחד
האירועים נחתה
יעל אבקסים במסוק
כחלק מתוכנית
הערב. זה עבד. עם
רוכשי הדירות
בפרוייקט
"כפר הים"
נמנים הזמר חיים
משה, רו"ח מיכאל
קנטור, מאמן
הכדורגל שלמה שרף
ועוד רבים, אפילו
רשת שרתון החליטה
להקים שם מלון.
סיפור הצלחה
מהסרטים, מה
שכמובן לא מרכך
את העובדות:
פרוייקט "כפר
הים" נבנה בשנות
ה-90- בניגוד
להוראות חוק
התכנון והבנייה
ותוכנית המתאר
הארצית; הפרוייקט
פולש באופן בולט
לתוך תחום 100
המטרים מקו המים,
האסורים בבנייה
על פי חוק,
ונמכרו בו דירות
פרטיות למרות
שהשטח בו הוקם
מיועד, לפחות
בחלקו, לתיירות
ונופש.
היזם מצדו דווקא
קיבל את האישורים
מהוועדה המחוזית,
אלא שהוועדה
המחוזית לא קיבלה
לכך אישור מיוחד
מהמועצה הארצית
לתכנון ובנייה.
וכשהיזמים ביקשו
להרחיב את זכויות
הבנייה בפרוייקט,
כדי להגביה את
המגדל המרכזי בו,
החליטה הוועדה
המחוזית לקבל את
ההתנגדויות
שהוגשו לה.
שר התשתיות מיישב
זה נקרא
"התיישבות
בודדים". דחף
אותה שר התשתיות
לשעבר וראש ממשלת
ישראל בהווה,
אריאל שרון,
המאכלס חווה
ששטחה יותר
מ-4,000- דונם
ליד שדרות, יחד
עם שני בניו גלעד
ועומרי. את הקרקע
רכש ב-1972-
בעזרת
הלוואה של 200
אלף דולר שקיבל
מאיש העסקים
משולם ריקליס.
חוות דומות
חכרו עוד
כמה "גיבורי
ישראל", כולל
ותיקי יחידה 101
המיתולוגית: מאיר
הר-ציון חולש על
6,900 דונם ליד
כוכב הירדן,
שמעון
כהנר
(קצ'ה) נהנה
מאלפי דונמים של
מרעה
בגלבוע.
אם בעבר זכו רק
יחידי סגולה
להקים חוות
חקלאיות בשטחים
נרחבים שבבעלות
המדינה, הרי
שבשנים האחרונות
פעלו רשויות
המדינה, ובראשן
משרד החקלאות
בהנהגתו של רפאל
איתן (תל עדשים
במקור) ומשרד
התשתיות בהנהגת
שרון (כפר מלל
במקור), להקמת
עשרות התיישבויות
חדשות במתכונת
"התיישבות
בודדים" במרחבי
השטחים הפתוחים
שעוד נותרו,
במיוחד בנגב
ובגליל.
התיישבות
בודדים היא
התיישבות של
אנשים פרטיים בלב
שטחים פתוחים,
כחלק מהאסטרטגיה
הפוליטית של
שרון. לפי
המסמכים הרשמיים
מטרתה, בין היתר,
למנוע השתלטות
ערבים ובדואים על
אדמות.
החוות הוקמו ללא
היתרי בנייה
למגורים, אלא עם
היתרים למבנים
חקלאיים בלבד,
האסורים למגורים,
גם התשתיות
שסופקו להן,
כבישים למשל,
נבנו בהליכים
עוקפי תכנון: ללא
תוכניות ואישורים
מקובלים, דרכי
הגישה שפרצה
קק"ל, החיבור
לרשת המים של
חברת מקורות,
תשתית החשמל
וחיבור הטלפון
לבזק - כולם
ניתנו ללא היתרים
במסלול המקובל.
מה רע בהתיישבות
בודדים בטבע?
לכאורה מדובר
בחיים פסטורליים.
אבל לפי עתירה
להפסקת התיישבות
הבודדים, שהגישו
"אדם טבע ודין"
והחברה להגנת
הטבע לבג"ץ
ב-1999- , נטען
כי בדרך זו אלפי
דונמים של קרקע
בבעלות המדינה
הועברו לידיים
פרטיות כמעט ללא
תמורה, ללא מכרז
וללא חוזה חכירה,
כדי להקים
התיישבות במקומות
שעל פי תוכנית
המתאר התקפה
אסורים לבנייה
למגורים, אלה
השטחים
הפתוחים
שמצטמצמים
והולכים בישראל.
במקרים לא מעטים
לוותה הקמת
ה"חוות" בגידור
שטחים נרחבים,
במקומות שעל פי
התכנון אמורים
לשמש כשמורות טבע
ונוף, לשימור
מיני צומח ובעלי
חיים, או כשטחים
פתוחים לרווחתו
של כלל הציבור.
בישראל יש כיום כ-60- חוות בודדים, 17 מהן הוקמו בשלוש השנים האחרונות, לטענת העותרים לבג"ץ, המדינה אינה אוכפת על התיישבויות הבודדים את חוק התכנון והבנייה, למרות התרעותיהם, ואינה דואגת להריסת מבנים. בעתירה נטען ש"התיישבויות בודדים בגליל ובנגב מוקמות באופן בלתי חוקי, ללא תוכניות מאושרות, בניגוד לייעודי קרקע ושימושים מותרים על פי תוכניות מתאר ארציות".
בג"ץ הורה לא להקים התיישבויות חדשות עד מתן פסק הדין - שאמור להינתן בזמן הקרוב - ובינתיים נעצרה התופעה.בדו"ח האחרון, קבע מבקר המדינה כי "המדיניות לעידוד הקמתן של התיישבויות יחידים, ללא אישור גורמי התכנון וללא חתימת חוזה חכירה למגורים עם המינהל, נוגדת כללי מינהל תקינים, "אל לה לרשות שלטונית לנהוג בדרך זו".