יותם, הנכד התל-אביבי שלי, ביקש לראות את הים שלנו.

ירדנו אחרי הצהריים לחוף בלו-ביי.

רציתי למרוח עליו קרם הגנה. הוא סירב.

אמרתי לו: "תראה! אפילו לכלב מורחים. וגם שמים לו שמשיה נגד השמש!".

הוא השתכנע

על המצוק פרחו חבצלות ("שאין אצלכם, בתל-אביב!").

היה די מאוחר והשמש התכוננה לשקוע

הסלעים כבר היו מוצלים

גם האיש הזה חיכה לשקיעה

והגברת כאן, עושה הכנות לסגור את הים

השמש ירדה נמוך

יותם ואנוכי הסתכלנו בשמש ואז הוא אומר לי:"לא סיימת את הסיפור עם הנסיכה! מתי היא תגיע לסיפור?"

"הג'יפ של הנסיכה שקע, כך שמעתי. מישהו אפילו סיפר לי שגנבו לה את הגלגלים!"

"יכול להיות?", פקפק יותם.

קמנו ומשכנו ללכת.

יותם היה מדוכדך.

כדי להשיח את דעתו הראיתי לו את ה"צינורות", שנוצרו בכורכר, מן הגשם.

פתאום הוא צועק:"הנה ! הנה אחד הגלגלים!"

"או.קיי", אני אומר, "נחפש את שאר הגלגלים של הנסיכה".

"יש בים שלכם דג זהב?", שואל יותם.

"לדעתי", אני עונה, "יש רק דג של כסף".

"רוצה לראות", ביקש.

הלכנו אל אחד הדייגים וביקשנו לראות.

"למה הוא קטן?", שאל יותם, מאוכזב.

"גם הדייג קטן", עניתי לו, "תראה בעצמך!".

"אז אולי נחפש דייג גדול?"

"בסדר".

חיפשנו ומצאנו דייג גדול, עם מקל גדול.

הנה הסל של הדייג הגדול (מה שנראה בצד, זה לא ראש מפלצת, זה הקרוקס שלו)

והנה דג כסף גדול

השמש המשיכה לשקוע

כאן, בתמונה למטה, ראה יותם את השימשיה והבקבוק. הוא שתק כמה רגעים ואח"כ אמר: "אולי זו השימשיה של הנסיכה?".

"והבקבוק אולי שייך לנהג שלה, שהשתכר והשתולל על החוף", עניתי.

"הים שלכם נקי!", הוא אומר, "אצלנו, בחוף פרישמן, יש שקיות וקליפות אבטיח וכל מיני".

רק אמר וכבר ראינו שחוף פרישמן, זה כאן.

והנה עוד סימנים

והשמש בנתיים, לא עצרה.

והנה כאן מוצא יותם את הדובי, ש"כנראה שייך לנסיכה!".

ואז יותם משמיע צעקת תימהון, כי לפנינו נראה ציור ענק, "שבטח חייזרים, כמו בטלוויזיה, ציירו אותו!"

אותי הוא שכנע.

"הנה הגלגל השני!", הוא צועק פתאום. ואכן, עם או בלי חייזרים, מצאנו את הגלגל השני של הנסיכה.

"אז יש לנו כבר שניים. לא צריך להתייאש!", אני מעודד אותו.

המשכנו ללכת. ראינו עוף בגודל תרנגולת, מלקט מזון בין הסלעים שבמים.

צילמתי אותו. (מאוחר יותר שלחתי תמונה לשלומית ליפשיץ, המומחית לציפורים והיא זיהתה אותו כליבנית קטנה)

הסברתי ליותם שהעוף בעצם לא נמצא בטריטוריה שלו. כלומר, במקום המחייה שלו.

 הוא התקומם ואמר שאני לא מוכרח תמיד להראות שפעם לימדתי ביולוגיה.

והשמש, מה איתה? ובכן, היא נראית ממש ממש תשושה.

המשכנו ללכת ואז פגשנו את מושה, הפקיד מהבנק.

"לאן אתה ממהר, מושה?", שאלתי.

"אל תצ'אל!", הוא עונה, מודאג, "ירדתי לים ופתאום את מי אני פוגש כאן, את כל המנהלים שלי! לך תדע מה הם

זוממים", הוא אומר בקול רועד.

צילמתי, אבל טישטשתי כמובן את התמונה. חס וחלילה שמושה ייפגע, ואז מי יעזור לי בבנק.

ובנתיים ראינו כלב יוצא מן המים.

"מאיפה הוא הגיע?", שואל יותם.

"אני לא יודע, אבל הוא בטח לא לבד!"

ובאמת ראינו סוס. ועליו יושב אחד שמן, בכלל לא דומה לנסיכה.

עכשיו, לפי העצה של יותם, עלינו על סלע, כדי שנוכל לראות רחוק.

לא ראינו נסיכה וגם לא את הרכב שלה. אבל במים, ממש ממש רחוק, ראינו מישהו שוחה.

הסברתי ליותם שזהו אחרון המעפילים, שלא עולה לחוף כי לא סיפרו לו שהאנגלים עזבו את פלסטינה.

הנה, תראו כאן למטה:

והנה מרחוק ראינו פתאום את הגלגל השלישי, חבוי בין הסלעים.

שמחנו.

הדברים האלה שעממו את יותם, לכן לקחתי אותו אל בין סלעי החוף, ושם מצאנו כמה דברים. הנה, הנחנו אותם על החול, כדי לצלם אותם:

קודם כל סרטן הסלעים (בתנוחת בטן-גב או יותר נכון: סתלבט).

קודם בטן

ועכשיו גב

והנה משהו שנראה מפחיד, אבל הוא קטן. שמו בישראל: ניבן חד גוני ממשפחת המורניים, muraena helena,

אבל אני לא רוצה להוסיף פרטים, כי יותם יגיד לי משהו על מקצוע ההוראה.

ההלנה הזו היא כנראה אנורקטית, או שמשהו אוכל אותה מבפנים.

ומה עם השמש? אז הנה תמונה שבכוונה שיניתי בה את הצבעים, בשביל הרושם

יותם היה כבר חסר סבלנות: "מה עם הגלגל הרביעי?"

לא ידעתי מה לענות. למזלי ראינו מישהו עושה יוגה.

הלכנו לשאול אותו מה עם הגלגל הרביעי של הנסיכה.

יותם אמר: "גם אמא שלי עושה יוגה".

"ואבא שלך", הזכרתי לו ,"עושה טאי-צ'י".

האיש לא שמע אותנו.

"הוא בטח ישן", לחשתי.

המשכנו ללכת, מאוכזבים.

ועכשיו נתקלנו בצדיק חייכן, שנראה חכם.

"יותם", הצבעתי על יותם, "מחפש את הגלגל הרביעי של הנסיכה", אמרתי.

האיש חייך חיוך לבבי ואמר: "הנה, השמש שקעה. מחר עם שחר, כשנתפלל שחרית, היא תשוב, כי היום והלילה

הם גלגל, והשנה היא גלגל והחיים בכלל הם גלגל".

יותם לחש לי שהוא לא מבין ושאני אשאל מה עם הגלגל של הנסיכה.

ואז האיש המזוקן שהקשיב, אמר: "לכו נוכח פניכם. את הגלגל שאתם מחפשים תמצאו ליד הארגמן והתכלת!"

גם אני וגם יותם, שנינו לא הצלחנו להבין כלום.

עזבנו אותו, מאוכזבים.

היה חסר לנו, אם כך, הגלגל הרביעי.

"אין איזה דג שאפשר לבקש ממנו?", שאל יותם בצער.

"אתה!", אני אומר לו, "מה יש לך? מה אתה מתייאש? תנסה!"

הלך יותם אל שפת המים וקרא:"דג! דג! אני צריך אותך!"

ואני עמדתי מאחוריו ועשיתי קולות של דג: "איזה דג אתה צריך?"

"לא חשוב לי!", ענה יותם, והמשיך להתבונן בציפייה בים.

"טוב!", אמרתי בקול של דגים, "תעצום את העיניים!".

"ואל תציץ!", התריתי בו.

ובדיוק עבר שם דייג, כאילו נס.

לחשתי לדייג שייתן לי דג קטן.

אמרתי ליותם: "אתה יכול לפקוח עיניים!".

"אבל הוא קטן!", אמר מאוכזב.

"תבקש", אני אומר לו, "אין מה להפסיד!"

היה שקט. הים היה רגוע, בלי גלים. פתאום בא גל גדול והשליך לידינו צרור. מין ספוג. לא מאמינים? אה?

תסתכלו בתמונה: המצלמה לא משקרת.

לא מבינים מה זה שייך לסיפור שלנו? חכו ותראו!

יותם הציע שנפרק את הספוג. הנה:

הספוג היה מלא בקונכיות של צדף שנקרא, (לא תאמינו!) ארגמון קוצני.

סיפרתי ליותם והוא אמר מיד: "הרי זה כמו שהאיש עם הזקן הבטיח לנו!"

"שמע!", אני אומר, "צדקת! מהחילזון שמתגורר בקונכיה הזו עושים צבע תכלת!"

"אתה רואה", הוא צוהל, "זה בדיוק מה שההוא אמר: ארגמן ותכלת!" ואחרי שתיקה, הוא מוסיף: "אז פה צריך להיות הגלגל הרביעי".

הסתכלנו ימינה. הסתכלנו שמאלה, ומה אנו רואים? באמת בא גל ומשליך אל החוף צמיג גדול.

זהו סוף הסיפור של הגלגל הרביעי. אה! כן! שכחתי: ציור ים שיותם ביקש שאצייר לו: