טוב לחמניה-עם-פסטרמה ביד, מלחמניה-עם-פסטרמה, על העץ
ממש בימים האלה, כשעדיין לא חם, נפלה אצלנו החלטה משפחתית: אנחנו לא רואים מספיק ירוק ולכן צריך לצאת אל הטבע. זה גם בריא וגם עושה טוב לנשמה. העניין הוא, שאחרי המון זמן שלא היית בטבע, אתה רוצה עכשיו, לבלוע בבת אחת את הכל. אימא רצתה לצפון. אבא רצה לדרום. אני ואחותי בכלל לא רצינו, כי הייתה לנו דיסק עם אחלה סרט. הצענו שיסעו להם לטבע לבד, אבל הם ענו שבעצם הם יוצאים בשבילנו. כי אנחנו צריכים לספוג וויטמין די. וגם וויטמין סי. אז בשביל הוויטמינים, יצאנו. לקחנו כמובן איזה בקבוק מים. אוכל, לא לקחנו, כי אבא אמר שהכי טוב זה להיות ספונטני. "מה שיבוא, יבוא!", הוא הכריז. בכל זאת, בתחנת-דלק, הוא נכנס וקנה כמה סנדוויץ-לחמניה-עם-פסטרמה, למקרה חרום. נסענו נסענו ולא ידענו בעצם לאן. עברנו את צומת נתניה ואז שמענו ברדיו שמבית-ינאי ועד אולגה יש פקק. אבא, שאף פעם לא נותן שיסדרו אותו, אמר שיש "דרך-מילוט". פנינו ימינה ונכנסנו דרך ביתן אהרון, אל כפר וויתקין. ושם, בתוך הריח של הזבל-פרות, אבא נזכר שיש כאן, באיזשהו מקום, נחל שקוראים לו אלכסנדר. אמרנו לאבא שאנחנו מאמינים לו, אבל הוא רצה לראות את זה בעיניים. עצרנו ליד איזה חקלאי עם כובע טמבל שעמד ותיקן טרקטור. שאלנו אותו איפה זה נחל אלכסנדר. הוא אמר לנו: "זה נחל זה? זה נחל חנטאריש. חוץ מזה תיזהרו מהצבים!". נסענו לפי ההסבר שלו והגענו לנחל. ירדנו אל המים. "איזה צבים ואיזה נעליים?", אמר אבא. ובאמת, אם תסתכלו במים של הנחל, תראו ששום כלום.
