מדוע כל הנחלים פונים צפונה
זאב שחף
"כל הנחלים הולכים אל הים...", אמר שלמה המלך. וידע שלמה מה שאמר. הנה, נחל הבשור, הירקון, אלכסנדר, נחל-חדרה, הנעמן וכן שאר הנחלים, אמנם הם מגיעים אל הים, אך כאן, הם כולם פונים צפונה, ורק אז נשפכים אליו.
לאנשי המדע יש איזשהו הסבר לתופעה. הסבר הקשור לנילוס. אבל אנחנו הרי יודעים שדברים כאלה אי אפשר להסביר באמצעות המדע. ההסבר לתופעה הוא אחר לגמרי. למעשה ה"אשם" הוא דווקא נחל פולג. נחל קטן וצנוע, צנוע יותר מכל הנחלים שהזכרנו.
כידוע, יש מלחמה ארוכה בין אל-הים למלך-החול. הים נלחם בחול וגורף אותו אל תוך המים. והחול מנסה לכסות את הים ולכבוש אותו. והמלחמה ניכרת לאורך החוף.
למה הם כועסים זה על זה?
ובכן, הדברים החלו עוד עם בריאת העולם. כאשר נבראו הים והחול, זה בצד זה, ראה מלך החול שהים עשוי כולו מיקשה אחת. ואילו הוא, ממלכתו חצויה על ידי נחלים. בא מלך החול לפני בורא העולם והתלונן:
"הממלכה שלי מפוצלת. כדי לבקר בכל חלקי מלכותי, אני נאלץ לקפץ מעל נחלים ולהרטיב את רגלי. בעוד ששכני, אל-הים, יכול לשחות מקצה אל קצה בממלכתו, ללא מכשולים, וכשהוא מגיע לקצה, אין אפילו גרגר חול בין אצבעות רגליו!".
ענה לו הריבונו של עולם: "תסתדרו ביניכם!".
"זה לא יילך!", אמר מלך-החול.
"תנסו!", פסק ריבונו של עולם.
הלך מלך החול לשפת הים וקרא לאל-הים: "בוא אל החוף. אני רוצה לדבר איתך".
אולם אל-הים, במקום לענות לו, התיז עליו גל של מים. הרים מלך-החול קומץ חול וזרק בכעס על הים. שיפשף אל-הים את עיניו, ואמר כמה מילים שאסור לנו לכתוב כאן. שב מלך-החול לביתו כשמכנסיו רטובים. למחרת ישב לטכס עצה. לבסוף ישב וכתב את המכתב הבא:
לכבוד נהר הנילוס,
אפריקה.
שמעתי שאתה מטייל באפריקה, בכל מיני ארצות, וגם בסודן ובמצרים. את המים שלך, כך סיפרו לי, אתה שופך אל תוך הים. בגלל שהראש שלך בחוץ-לארץ, אתה לא שם לב למה שקורה למים שלך בקצה דרכם.
דע לך, שהים מקבל את המים המתוקים שלך וממליח אותם!!
בכבוד רב
מלך החול.
כך כתב. אחר כך קיפל את המכתב, ליקק את המעטפה, (וכמובן שנדבקו שם כמה גרגרי חול), הדביק אותה ושלח את המכתב לנילוס.
קיבל הנילוס את המכתב והתרגז מאוד. לקח גלויה, עם צילום של נוה-מדבר ודקלים, וכתב למלך-החול בקיצור: "אז מה עושים?"
"שופכים עליו חול!", ענה מלך-החול במכתב בהול.
משקיבל הנילוס את המכתב האחרון, לא המתין הרבה והתחיל לסחוף עימו חול מהמדבר אל תוך הים.
כעס אל-הים, בא אל הנילוס ואמר: "אתה! מה אתה מתערב?"
"תגיד תודה שזה רק מים וחול ולא ביוב!", ענה הנילוס.
"אני אראה להם!", אמר אל-הים בליבו, והסתלק מן המקום ברוגז. אבל מעכשיו היה עליו לעבוד קשה, כדי לסלק את החול מתוכו. את החול הוציא אל החוף.
ומאז ועד היום הוא עובד בפרך ומעמיס את החול המגיע מן הנילוס, אל החוף.
מלך-החול היה כמובן מצטחק בליבו כשהיה רואה יום יום כיצד ממלכתו הולכת ומתרחבת. אולם, יום אחד הבחין שנחל חדש עומד לחצות את ממלכתו: הפולג, שהיה עד עתה נחל קטן שהסתיים בביצה ליד רכס כורכר, החל פתאום לזרום לכיוון הים. היה זה כאשר התיישבו לידו, על רכס הכורכר, חקלאים. חקלאים אלה חצבו פירצה בתוך הכורכר כדי לנקז את מי הביצות, אל הים.
כשראה מלך-החול את המתרחש, תפש את ראשו ואמר: "מהמים האלה יש רק צרות!".
הלך לשפת הים, אל שפך הפולג וצעק אל הים: "תפסיק להרגיז אותי! אתה והמים שלך!".
הוציא אל-הים את ראשו הרטוב מהמים, זרק חופן חול רטוב על מלך החול, ואמר: "קח לך את הסחורה שלך!".
אחר כך צלל חזרה למים והתחיל לזרוק כמויות גדולות של חול. התרחק מלך החול, אבל אל-הים המשיך להטיל חול, עד שנחל, נחל פולג, נסתם.
אמר מלך-החול: "יופי! זה מה שרציתי!".
הלך מלך-החול אל נחל אחר, ושוב הרגיז את אל-הים, וזה, בכעסו, השליך שוב חול. וכך נסתמו כל הנחלים. ראה אל-הים שהים הולך ומתייבש, התרגז והתרתח. וככל שרתח, עלו ממנו אידים, ואלה הפכו לעננים, והגשם התחיל לרדת ולמלא את כל הנחלים. אולם, בכולם השפך היה חסום בחול. והחול, כידוע בא ממצרים, מהנילוס, המצוי בדרום. על כן נאלצו הנחלים לפנות צפונה, למקום בו היה פחות חול.
הראשון שהראה להם את הדרך היה כמובן הפולג. במזרחו של רכס הכורכר הצטברו מים בכמויות גדולות, בתוך הביצות. כשנפרץ רכס הכורכר בידי הרומאים, שטפו המים בתוך הערוץ, מערבה. ואז נתקלו בערימות החול בגדה הדרומית. פנו אם כך המים צפונה, וחתרו להם דרך אל הים. ראו הנחלים האחרים, ועשו כמו הפולג.
ומאז, כל הנחלים בשפלת החוף נשפכים אל הים, צפונה ממסלול זרימתם.
ומלך-החול ואל-הים כבר זקנו ובאו בימים. הריב ביניהם עדיין נמשך. זה משליך חול וזה מתיז מים. אבל הם עושים זאת בעייפות וללא מרץ. ואפילו הנילוס כבר איבד כוחו והוא זורם לאט ואינו מוביל יותר חול אל הים.