אירוס - האתר של נתניה

    אורי צילצל ואמר בקול עייף עייף שכבר נשבר לו מהחום וצריך לדבר עם גברת ראש-העיר ולהציע לבטל את הקייץ. "מצד שני", הוא מוסיף, "היא בטח תגיד שזה דווקא טוב בשביל התיירות. אבל כולנו הרי יודעים שאין תיירים ואין נעליים. חוץ מהצורפתים, שלא נדע. אלה עושים כאן עוד אינתיפאדה". וכאן הוא עצר כדי לנשום, ואז שאלתי אם זו שיחה של קיטורים או שיש לו גם איזו כוונה. אורי עונה שיש לו כוונה לשבת על איזה אבטיח. למשפט הזה יש רק משמעות אחת: לשבת בחוף, אצל יורה, בבית-ינאי, על אבטיח, גבינה לבנה ומשהו צונן לשתות. בלילה מחלישים שם את רמקולים ומשאירים לגלים ולים לעשות את המוסיקה.

  מה שמובן לאורי ולי, לא תמיד מובן לאחרים. אז ככה: אל יורה מגיעים מהמיחלף של וויתקין. רצוי להגיע לאחר השעה שבע בערב, כי לפני זה גובים דמי כניסה לחוף. אם אתם לא מכירים את המקום, כדאי לעשות פעם סיור יסודי. למה? כי יש שם, מלבד אבטיחים, גם דברים אחרים, למשל: יש שם שטח מגודר בו טמונות בחול ביצי צבים. יש שם גם שלט שמסביר הכל וניתן אפילו לברר מתי הפיצקאלקך בוקעים ומשוחררים בלילה אל הים, (למה בלילה? שלא יתפסו אותם על חנייה בחוף ללא תשלום).

  אחר כך יש שרידים של מזח היסטורי, שהיה לו תפקיד חשוב בתקופת ההעפלה. ודבר אחרון, בצד הדרומי של החוף, על גבעונת קטנה, יש שלט שמנציח את התקופה ההיא וניתן ללמוד ממנו כי בחוף הסמוך עלו לארץ המון מעפילים. למה דווקא כאן, אתם שואלים? אני יכול לענות לכם מיידע אישי: אשתי, כשהייתה תינוקת, הגיעה בספינה כזו, והיא מספרת שאנשים נסעו אולי שבועיים, באוניה קטנה וצפופה, וסוף סוף הם מגיעים לחופי הארץ המובטחת, לאן הם יעלו? הם מתלבטים ומתלבטים על הסיפון, פתאום הרוח החמה מביאה ריח של אבטיחים, אז מיד הם עולים כאן, בחוף בית-ינאי.

  אז נחזור ליורה. יורה לא המציא את האבטיחים. הוא רק ממשיך מסורת היסטורית. בגלל החום אני לא רוצה לרדת לפרטים ההיסטוריים, מה גם שכולנו הרי התחמקנו משיעורי ההיסטוריה. נזכיר כאן רק את עיקרי הדברים על רגל אחת, או, כמו שאומרים, מעשה שהיה, כך היה:

  פעם, בראשית המאה התשע-עשרה, גילה איזה חכם מצרי שאכילת אבטיחים מטהרת את הכליות במיוחד ואת מערכת הדם בכלל. למה זה חשוב? ובכן, בתוך מי הנילוס מתקיים טפיל קטן עם שם מדעי מסובך, משהו כמו כרץ. הטפיל הזה, קטן קטן, אבל ממזר. הוא גורם למחלת הבילהרציה. אכילת אבטיחים, כך מספרים, מסייעת להשתקם מנזקי המחלה. על כן, משעה שנתגלה העניין, החלו החקלאים בארץ לגדל אבטיחים. חלק נכבד מהאבטיחים בשומרון הובלו בסירות על גבי נחל אלכסנדר, (שאז הוא היה עדיין נחל ממש). כאן, די סמוך לים הייתה תחנת מכס טורקית, בה גבו מיסים על האבטיחים, המשפחה שניהלה את גביית המיסים נקראה סאמארה. המבנה בו הייתה תחנת המכס קיים גם היום, בגדה הצפונית של הנחל. בכל אופן, האבטיחים הגיעו בסוף הדרך אל מינת-אבו-זאבורה, הוא המפרץ הקטן, ליד שפך נחל אלכסנדר. כיום המפרץ משמש כנמל של בית-הספר הימי 'מבואות-ים'. מכאן, לאורך החוף, הובילו בסירות את האבטיחים לאלכסנדריה.

טוב, אחרי שהסתובבנו סביב הזנב שלנו, נחזור אל יורה.

כדי להגיע אל יורה, אתה צריך להתלבש כמו אורי העייף, כלומר מכנסיים קצרים, כפכפים, חולצת טריקו, רצוי משומשת. זהו.

ועל הפיתה עם הזעתר המיוחד של יורה, אני בכלל לא רוצה לדבר כי זה לא ניתן לתיאור בפרוזה.