הסוסה המהירה במדבר
זאב שחף
לחימנוס-גיבור-המידבר הייתה סוסה ערביה. סוסה אצילית. הייתה זו הסוסה המהירה ביותר במדבר. לא היו לה מתחרים ברחבי הישימון
סביב. והאגדות מספרות כי גם יפה הייתה, שכן ברכה ניתנה לה מאת האלים: אל הברק העניק לה שרירי רגליים חסונים ומהירים.
חימנוס-גיבור-המידבר שמר על הסוסה כבבת עינו. תחילה עדיין השתתף עמה בתחרויות. אולם, כשנודע שמה כסוסה המהירה במדבר,
סרבו הרוכבים להתחרות בה.
יום אחד בא אוזבקי אחד להתארח בצל קורתו של חימנוס-גיבור-המידבר. חימנוס-גיבור-המידבר האכיל אותו והשקה אותו, ובערב הלינו
באוהלו. אולם, מחמת דאגתו לסוסה, לא עצם את עיניו, שמא הזר יחמוד אותה. הוא פרש את גלימתו לידה, וישב ער כל הלילה.
למחרת בערב, ברך חימנוס-גיבור-המידבר את האורח ואיחל לו שינה נעימה. הוא עצמו התכרבל בקש, ליד הסוסה וישב ער כל הלילה.
בבוקר, כשעיניו אדומות, הוביל חימנוס- גיבור-המידבר את הסוסה למרעה.
כל היום שפשף את עיניו ופיהק. האורח התחמם בשמש, בפתח האוהל, מגלגל בידיו את מחרוזת התפילה, ומזמזם נעימה שקטה.
לאחר תפילת הערב, פרש חימנוס-גיבור-המידבר את גלימתו ליד הסוסה.
בבוקר התעורר ומצא כי האורווה ריקה. הוא מיהר אל האוהל. האוהל היה ריק. לאורח לא היה זכר.
חימנוס-גיבור-המידבר צעק צעקה גדולה. לשמע הצעקה בא שכנו בבהלה, רכוב על סוסו: "מה קרה?"
"סוסתי היקרה נגנבה! האורח גנב את הסוסה!" .
"הנה, קח את סוסי ורדוף אחרי הגנב!", אמר השכן.
"יברך אותך האל!", אמר חימנוס-גיבור-המידבר וזינק על גב הסוס.
הוא דהר על הגבעות, בעקבות שהותירה הסוסה הגנובה בחול הרך. הגנב, שהיה לו יתרון של שעות על פני חימנוס-גיבור-המידבר, הרחיק
והגיע עד מרגלות ההרים. כשהגיע חימנוס-גיבור-המידבר אל האדמה הסלעית, נעלמו העקבות. חימנוס-גיבור-המידבר האיץ בסוסו המיוזע.
"לא יתכן שהגנב הרחיק כל כך!", אמר לעצמו, "מצד שני, הסוס שאני דוהר עליו אינו יכול להשתוות לסוסתי המהירה!" .
לפתע שמע מעבר לסלעים את צליל פרסות סוסתו הדוהרת. הוא עקף את הצוקים המשוננים, הצמיד את ברכיו לצידי הסוס וקרא לו: "קדימה!"
הסוס טס כברק. והנה בעמק ראה ענן אבק מתקדם על השביל. המרחק הצטמצם יותר ויותר. חימנוס-גיבור-המידבר ראה כבר את הסוסה ואת
גלימתו השחורה של הגנב. הוא שלף את חרבו, הניפה מעל ראשו והאיץ בסוס. כשהגיע לקרבת סוסתו, קרא: "עצור! גנב! ולא, דמך בראשך!"
הגנב סובב ראשו לאחוריו והצליף בשוט באחורי הסוסה. חימנוס-גיבור-המידבר ראה כי נותר לו מרחק קצר היותר. הנה, - והוא כבר משיג
את הגנב. ואז - משך במושכות ולחש לסוס: "עצור!" .
הסוס שהיה בשטף דהרה, האט, עבר להליכה ועצר במקומו. חימנוס-גיבור-המידבר התבונן בענן האבק המתרחק, בעצב.
הסוס הפנה מבטו לאחור, בתמיהה.
"אני לא יכול!", אמר חימנוס-גיבור-המידבר, "לוא היינו משיגים אותה, לא הייתה זו יותר הסוסה המהירה במדבר!" .