איך יצא למשפחת ראשיד, שם רע
זאב שחף
שו-אסמו, תושב אום-חאלד, נקרא כך כיוון שאיבד את זיכרונו בגיל צעיר (לאחר נפילה גורלית מעץ השיקמה). שו-אסמו, משמעו בערבית: 'מה שמו?'. כך למשל, כששאלו אותו: של מי הכבשים האלה? היה עונה: זאת עם הכתמים החומים שייכת ל... שו-אסמו. וההיא עם האוזן השחורה, היא של... שו-אסמו.
יום אחד הלכו שו-אסמו וחברו ראשיד, לטייל בדיונות החול, ליד ואדי-פאליק (כך נקרא אז נחל פולג).
"בוא ניכנס למים!", הציע ראשיד.
שו-אסמו כעס עליו, נתן לו סטירה ואמר: "אתה לא זוכר שהנחל הזה מלא לכלוך?"
התכופף ראשיד, הרים ענף וכתב בו על החול: "החבר הכי טוב שלי, שו-אסמו, העליב אותי ונתן לי סטירה".
בסוף היום, בדרך חזרה, חצו השניים את הערוץ, אולם הערוץ היה מלא בוץ. ראשיד החל לטבוע. הזדרז שו-אסמו, הושיט לו יד והציל אותו מטביעה.
לאחר שראשיד התאושש, נטל אבן וחרט עליה באולרו: "החבר הכי טוב שלי, שו-אסמו, הציל את חיי".
התפלא שו-אסמו: "כשקיבלת סטירה, כתבת בחול. ואילו עכשיו, כשהיצלתי אותך, כתבת על אבן. מדוע?"
השיב לו ראשיד: "כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לרשום את זה בחול כדי שרוח המחילה תוכל למחוק את זה, אבל כשמישהו עושה לנו משהו טוב אנחנו חייבים לחרוט את זה על אבן כדי ששום רוח לא תוכל למחוק".
חזרו הביתה, אל הכפר אום-חאלד, ראתה אימו של ראשיד את סימני הסטירה על לחיו. נבהלה ושאלה: "מי היכה אותך?"
"שו-אסמו היכה אותי!", ענה.
נבהלה אום-ראשיד ואמרה בליבה: "הנה, הבן שלי מסכין! נדבק מהחבר שלו. הנה גם הוא מאבד את הזיכרון!".
בערב שב הביתה אבו-ראשיד. התרחץ, החליף בגדים וסיים חיש את תפילת הערב.
"למה את נראית מודאגת?", שאל את אום-ראשיד
"לך תראה את הבן שלך!", ענתה.
ראה אבו-ראשיד את סימני הסטירה על לחיו. נבהל ושאל: "מי היכה אותך, יא איבני?"
"שו-אסמו היכה אותי!", ענה הילד.
נבהל אבו-ראשיד ואמר בליבו: "הנה, הבן שלי מסכין! נדבק מהחבר שלו. הנה גם הוא מאבד את הזיכרון!".
הוא הלך למחסן, לקח ידית של טוריה ואמר: "אני יראה למג'נון (המשוגע), הזה! איפה אני יכול למצוא את
שו-אסמו?"
"הנה!", אמרה אום-ראשיד, "גם אצלך הלך הזיכרון! ואללה, זו מחלה מידבקת".
ומאז יצא למשפחת ראשיד מוניטין של אנשים שראוי להתרחק מהם.