מי הזיז את הסנדוויץ' שלי?
זאב שחף
התשובה לשאלה זו אינה פשוטה כלל. כדי לדעת את התשובה צריך לנסוע למושב משמרת, ליד תל-מונד. שם, בתוך הפרדס של מלי וגידי מגן מסתתרת התשובה. ולתשובה יש שפם וגם זנב אבל לפני כן, כשנגיע לשם, נשים את הילקוטים בסככה ונצטייד בתרמיל מיוחד, בו נוכל להכניס את התפוזים שנקטוף במו ידינו, ( ממש! ). אחר כך נלך לבית-האריזה לילדים, שם נלמד כיצד מטפלים בפרי לאחר הקטיף. וכיוון שזו עבודה מעייפת, נלך אל המסחטה ונכין לעצמנו מיץ טרי, ישר מהעץ תוך כדי העיסוק במלאכה החשובה של הקטיף, פתאום נשים לב שבמקום ריח הפיח והעשן, יש כאן ריח של פרחים. חוץ מזה, משהו חסר כאן באוויר. ולא נדע מה. ואחר כך נבין שחסר לנו כאן הרעש. כל כך התרגלנו לרעשים בעיר, עד שהשקט נראה לנו מוזר. ובתוך השקט הזה, משהו מזמזם באופן תמידי אלה הן הדבורים של משפחת מגן, שעובדות נונסטופ בשביל לייצר את הזהב המתוק. אתה מסתכל לתוך כוורת שקופה ומבחין שיש שם ממש מפעל, ללא מכונות. למשל, במקום מיזוג-אוויר, עם שלט-רחוק ועם כוחות-סוס, הדבורים מצננות את הכוורת בניפנוף הכנפיים שלהן, בעוצמה של כמה אלפים כוח-דבורה. וכשאתה מתכופף אל הכוורת השקופה, אתה רואה שם גלמים, בתוך תאים משושים. ואצל הדבורה, כך מספרים לי, המילה "גולם", אינה עלבון. מראים לך גם את המלכה. אם לא היו אומרים לך, היית חושב שזה סתם איזה ג'וק. אבל למדריכה יש משקפיים והיא מדברת לאט, אז בטח היא יודעת עכשיו, כל הלימודים האלה מעייפים את המוח אבל מעוררים את התיאבון שלך. ולמרבה הפלא, בדיוק עכשיו מכריזים על הפסקה.
אתה רץ רץ אל התיק שלך, להוציא את הסנדוויץ' עם הפסטרמה וכל הדברים הטובים שאימא שמה לך ופתאום אין לך שם סנדוויץ'. ואתה רואה שבעצם מישהו השאיר את הריץ'-רץ' של התיק פתוח. אתה כל כך מאוכזב, שכמעט באות לך דמעות. כאילו בכל העולם נהיה פתאום חושך. ואז באה המדריכה, מגישה לך סנדוויץ', ומצביעה על החתולה ואומרת: "החתולה שלנו, שקוראים לה: מייקט, היא שפותחת את הריצ'רצ'ים של התיקים וגונבת לילדים את הארוחת-עשר, שלהם.
אהה! עכשיו אתה רגוע ואתה ניגש ללטף את מייקט, ויש לך הרגשה, שכאן, בין העצים הירוקים, עם התפוזים הכתומים, זימזום הדבורים, והאנשים המחייכים, שוב זורחת השמש.