רצח בשלולית החורף
בחור אחד, נקרא לו איחס, חיזר בלהט אחר נערה, נקרא לה פיחסה. העניין הוא, ששום דבר לא עשה רושם על פיחסה: לא
האופנוע של איחס ולא כל הדאווינים הרגילים שכולם עושים.
איחס, שעבד בגינון, הוציא את כל כספו על פיחסה: פאבים, דיסקים ובגדי עור עם המון ניטים ואבזמים. הוא אפילו לקח אותה לחוות
סוסים, לרכיבה, כי היא העריצה דברים שמקרינים כוח ועוצמה. שם הוא גם לימד אותה שסוסים אנגליים שותים רק תה.
לא היה היכן לטייל בשכונה שלהם, לכן, בשעות הפנאי היו בני הזוג רוכבים על האופנוע דרומה אל האקליפטוסים הגדולים שליד
שלולית החורף. כאן, בצל העצים, הייתה פיחסה יושבת עם המראה, המסרק וכלי האיפור. איחס היה מדגים לה להטוטים על
האופנוע: נסיעה עם גלגל קדמי באוויר, סיבובים על המקום, סיבוב "צלחת" שטוחה ועוד פעלולים מן הסרטים.
ויום אחד, לאחר נשיקה ארוכה, הוציא איחס את הסכין הקפיצית שלו וחרט בגזע האקליפטוס צורת לב. על הלב הוסיף חץ שמפלח
אותו. בצד ימין הוא חרט "איחס" ובשמאל "פיחסה".
"צ'מעי!", הוא אמר, "פעם, סיפרו לנו במתנ"ס, שהעצים האלה הם בני שבעים שנה, אולי. "אז הציור הזה הוא סימן של אהבה
לנצח!"
אהבת הנצח של איחס ופיחסה נסתיימה כעבור חודש.
פיחסה, בחורה פרקטית, הסבירה שהנסיעה באופנוע "עושה לה בלגאן בשיער", לכן החליפה את איחס בבחור אחר, עם
אלפא-רומיאו ואחריו בחור עם ב.מ.וו.
איחס הפגוע התקשה להשלים עם הפרידה. עשר פעמים ביום היה עובר ליד ביתה, נוסע בפול-גז מקומם עליו את כל
תושבי הבלוק.
כעבור מספר ימים דעך הכעס ונותר במקומו רק העצב.
יום אחד נסע איחס אל האקליפטוסים. כשהחנה את האופנוע, קלטה עינו את הציור של הלב-איחס-אוהב-את-פיחסה.
איחס נתקף חמת זעם. הוא הוציא את סכינו והחל לדקור את גזע העץ כשהוא צועק: "אני יהרוג אותך! אני יהרוג אותך!".
אחר כך ישב על האופנוע, שקוע ביגונו, מהרהר הרהורים אפלים.
פתאום הבזיק במוחו רעיון. הוא שלח את רגלו, התניע בבעיטה את האופנוע וטס הביתה. כאן נטל את הצ'ימידאן עם כלי
העבודה ושב אל האקליפטוסים. הוא החנה את אופנוע על הרגלית שלו, הוציא מבין כלי העבודה את המסור המיכני ומשך
בכבל ההפעלה. הטירטור הקולני החריד להקת עורבים שנחה על האקליפטוס.
הוא כיוון את המשור אל מתחת ללב הדקור.
תחילה קילף המשור את הקליפה האפורה-חומה. אחר כך, הגיע אל הליבה הוורודה. כאן הוא לחץ בכל הכוח. המשור
התאמץ והתיז רסיסי שרף מדיפי ריח עז.
כעבור זמן מה, נשמעה חריקה. העץ החל לנטות על צידו. עוד ניסור קל, והעץ הגוסס השמיע צליל קריעה ונפל, מתבוסס
בשלולית, מניף זרמי מים מהולים בבוץ ויוצר גל ששטף סביב עד שולי השלולית.
וכך נרצח, בדם קר, אקליפטוס עתיק, שהחל את חייו במשתלות יער חדרה, אצל פיינברג הזקן ( אביו של אבשלום מניל"י ), וניטע
כאן ע"י יקותיאלי הנוטע, עבור סאמיר-אפנדי.
ועל יקותיאלי, "המומחה לאילני גאליפטוס" נספר במקום אחר.