שמעון נוילינגר היה המציל הראשון בחוף נתניה. למעסיק שלו, עיריית-נתניה, היו כבר אז בעיות תקציב לכן
התבקש האיש לשמש גם כשומר החוף ללא שכר בשעות הלילה. כתמורה ניתנה לו ולרעייתו זלמה
הרשות להתגורר בבית הצופה על הים ברחוב גד מכנס על המצוק
הזוג היה ערירי ללא ילדים. עם השנים החלה לכרסם בליבם הדאגה לאשר יקרה להם בשעה שיתבקשו לעבור לעולם שכולו טוב. על כן רכשו במיטב כספם חלקת קבר בבית-העלמין בשכונת בן-ציון, "מצבה זוגית" כפי שאמר שמעון לפקיד ה'חברא-קדישא'. משהלכה זלמה לעולמה, היא נטמנה במקום. על המצבה נרשם כבר מראש גם שמו של בעלה שמעון ללא תאריך פטירה
כלי העבודה של המצילים בחוף הים הייתה החסקה זוהי סירה שטוחה העשויה מסגרת עץ מצופה בבד אטום למים. שמעון נוי-לי פיתח חסקה קלת משקל עשויה פח את הפטנט קיווה להפיץ ברחבי העולם. הוא נסע לארצות הברית ושם בחופי הזהב של פלורידה ניסה להציג את המצאתו בפני המצילים המקומיים המכונים: "לייף-גארד". התכנסו כל המצילים המקומיים לחזות בפלא שהומצא על ידי הראש היהודי, אולם הים שם כידוע הוא ים של גויים מה שמכונה בספרות בשם: "הים האכזר" והגלים של אותו ים אכזר שהם גדולים ומפחידים טילטלו את החסקה כמו קופסת פח ומעכו אותה אל העמודים של דוכן הנקניקיות הסמוך. ולא רק זאת אלא שהמצילים הרשעים האלה עמדו ומחאו כפיים
שמעון נוילינגר שליבו נשבר בקרבו מצא תנחומים בזרועות עלמה עולת ימים וכשנקרא אל מגדל המצילים של מעלה, נטמן בבית-העלמין של פלורידה, וכאן, בבית העלמין בשכונת בן-ציון, נותרה המצבה מיותמת
