רכישת קרקעות נתניה
זאב שחף
לשיח' של אום-חאלד, סאלח חמדאן, היה בן דוד שעבד במרשם המקרקעין בעיר המחוז טול-כרם. יום אחד הוא דיווח
בשקט לסאלח-חמדאן שמשלחת בריטית עומדת להגיע לאיזור, במטרה למדוד ולרשום באופן מסודר את הבעלויות על
הקרקעות. סאלח-חמדאן, שלא היה טיפש, כינס את כל תושבי הכפר למסגד וסיפר להם על העניין.
"מה הם רוצים האינגליזים?", שאלו האנשים.
"הם רוצים", ענה סאלח חמדאן, "לבדוק כמה קרקע יש לכל אחד!".
"מה איכפת להם?"
"הם רוצים להטיל מיסים. כל אחד לפי גודל הנחלה שלו".
"אהה!", אמרו האנשים, "אנחנו נראה להם!".
ואכן, הגיעה משלחת המהנדסים של מחלקת המדידות המנדטורית, עם מפות וכלי מדידה. הם כינסו את כל הגברים והחלו
לשאול על כל חלקה, מי הם הבעלים. איש מתושבי הכפר לא הודה שהוא בעל קרקע. ראה האינז'ינר, ראש המשלחת שכך
מתנהלים הדברים, שאל בקול רם את סאלח חמדאן:
"תגיד את האמת! הרי אתה ראש הכפר. מי כאן בעל הקרקעות?"
ענה לו סאלח: "אני!".
"כל הקרקעות? כל החלקות?", שאל האינז'ינר.
"אכן, כן!", השיב השייח'.
הקהל נע בהתרגשות, וכולם נפעמו מההקרבה של סאלח-חמדאן שעתה יהיה עליו לשלם מכיסו את המיסים על כל כך הרבה
שטחי קרקע.
משהלכו האנגלים, הצטופפו כולם סביבו, לחצו את ידיו וברכו אותו.
ימים ספורים אחרי כן, הגיע למקום עובד בן-עמי, שילשל לידיו של סאלח חמדאן 5400 לירות שטרלינג וקנה את הבעלות
על קרקעות האיזור.
הכפריים שהיו נוכחים, מחאו כפיים, שכן עתה יהיה לסאלח חמדאן סכום מספיק כדי לשלם את המיסים לאינגליזים.
-------
"מה היה הסוף?", אתם שואלים.
ובכן, יש כמה גירסאות:
יש המספרים שהשיח' ביזבז את הכסף על משקאות חריפים בקפה 'זמיר'.
אחרים אומרים שבכסף מימן השיח' את לימודי המשפטים של בנו ראשיד, באוניברסיטת-לונדון.
בקיצור, איש אינו יודע מה עלה בגורל אותם 5400 שטרלינגים.
ידוע לנו, מעדויות רבות, שבהלווית השייח', כאשר נשאו אותו על מיטתו, היו כפות ידיו חשופות, להראות שלא נטל
עימו דבר בדרכו האחרונה.
וותיקי העיר זוכרים את יום הפינוי של הכפר אום-חאלד: השיח' ראשיד, בנו של סאלח חמדן, אסף את מפתחות הבתים
והפקיד אותם בידי גרבובסקי השומר לשמירה, עד בוא השלום.
מפי אדון יהודה אבו-ג'אראד (בנו של "הגשש"), שמענו כי ראשיד עבר להתגורר בקלאנסואה, עד סוף ימיו.