אירוס - האתר של נתניה

  מחמוד-חופר-הבארות נקרא מטול-כרם על ידי חנון הזקן, לכרות באר חדשה במקום בו גילה הרב עאבו מקור-מים מחמוד-חופר-הבארות הגיע עם חמור עמוס בכלי עבודה: טוריות (מעדרים), חוט עם משקולת, (כדי לחפור ישר לעומק), וכן טבק (לנרגילה) וכמובן שקיק עם קפה טורקי.
החפירה הייתה קשה, שכן בקרקע נמצאו סלעים רבים. ועל כן התמשכה שבועות רבים. וחנון הזקן ציווה להוריד מאכל ומשתה בדלי אל מחמוד-חופר-הבארות, ככל שיבקש. וכך, מחמוד-חופר-הבארות בילה את עיקר זמנו באכילה ושתייה. לאחר שבעים יום נסתיימה המלאכה: המים נתגלו.
עתה נתבקש חנון-הזקן לדאוג לאבנים מסותתות, להניחן בדפנות שלא יתמוטטו חלילה. ואכן, שיירת גמלים הובילה אבנים מחורבות אום-חאלד, ואלה הוצבו, זו על גב זו בדפנות הבאר, דבוקות זו לזו בטיט אדום מאדמת חמרה.
וביום אל-ג'ומעה, הוא יום שישי, בא חנון הזקן לראות את הבאר החדשה. וכיוון שרוחות הסתיו החלו לנשב בעוז, התכסו מי הבאר באבק רב. ראה חנון הזקן כי המים אינם ראויים לשתייה. אמר למחמוד-חופר-הבארות: "אנא הישאר עימנו עוד ימים מספר, ותבנה כיפת אבן מעל לבאר ויישמרו מימיה טהורים!".
הסכים מחמוד-חופר-הבארות, ולא סיפר לחנון הזקן כי מעולם לא בנה כיפת אבן.
ושוב הביאו הגמלים אבנים ואלה הורדו בחבל אל הבאר, בה ישב מחמוד-חופר-הבארות בתוך סל קשור בחבלים.
מחמוד עירבב את הטיט האדום בדבק חזק, משרף של עצים, כדי שאבני הכיפה לא תיפולנה. וכך, מבפנים בנה את הכיפה, וחור השאיר בה, לשלשל דלי עם חבל, לשאוב את המים הטהורים. וכאשר יבש הטיט, ציווה מחמוד-חופר-הבארות להעלות את הסל בו ישב, למעלה. אולם, למעלה, בכיפה, נותר חור צר למעבר דלי בלבד. וכך נותר מחמוד- חופר-הבארות כלוא בתוך הבאר שבנה במו ידיו. והיו הפועלים עומדים בחוץ וידם קצרה מלהושיע.
הלכו וקראו לחנון הזקן. חנון הגיע רכוב על סוסו כולו רותח מזעם על שהטרידו אותו ממנוחת הצהריים.
התכופף חנון-הזקן מעל החור הצר בכיפת הבאר ואמר למחמוד-חופר-הבארות: "מצווה אני על אנשי לבל יגישו לך כל דבר מאכל, עד שכרסך תשוב למימדיה הקודמים!".
ומחמוד-חופר-הבארות, שלא בא מזון אל פיו, מלבד מי הבאר שחפר, איבד במשקלו מדי יום.
אולם, כל הניסיונות להוציאו דרך הפתח הצר, עלו בתוהו. לבסוף, פקעה סבלנותו של חנון הזקן, והוא ציווה לשבור בפטישים את כיפת האבן של הבאר. ונפלו האבנים פנימה, ופצעו את מחמוד-חופר-הבארות.
מאז אין הוא חופר יותר בארות.
ומעל לבאר ציווה חנון לבנות בית אבן, כדי שלא ייכנס האבק ויזהם את מימיה הטהורים.
ולכן היא נקראת ביר אל-חג'אראת, באר האבנים.