הסיפור על החצב
זאב שחף
הפאשה (המושל) הטורקי, שהיה בסיור בשפלה, חצה את וואדי-פאליק, הוא נחל פולג. על הגבעה ליד הפירצה הוא ערך אתנחתא קצרה כדי
לשפוט את נתיניו. את סאלים הוא דן למוות , על איזו עבירה פעוטה. עמוד התלייה הוקם חיש בחורשת האורנים הסמוכה והנדון למוות נשאל
לבקשתו האחרונה.
אימו של סאלים שנזעקה למקום, כרעה ברך לפני הפאשה ואמרה: "אני מתחננת, יא פאשה! שלא תוציא להורג את בני, כל עוד לא ראיתיו במו עיני.
ואם לא אזכה לראותו בעיני, תשחרר אותו!".
"אם זו כל בקשתך", אמר הפאשה בהקלה, "בעוד שעה קלה תוכלי לראותו".
"יברך אותך אללה! הוד מעלתך! אתה לא תוציא אותו להורג כל עוד לא ראיתי את בני במו עיני".
"כבר הבטחתי לך, אישה".
"האם אוכל לקבל סכין?", שאלה האישה בקול חנוק.
"היא עומדת להתאבד" , התלחשו הסובבים.
והאישה עשתה מעשה מוזר: היא עקרה מהאדמה שורש ענק של חצב, חצתה אותו בסכין, שישפה את עיניה במיץ הניגר ומרחה את הנוזל הצורב
על עיניה. פניה התעוותו בייסורים, אולם היא הוסיפה עוד ועוד, עד שלא יכלה לשאת יותר את הבעירה מהנוזל הצהוב, ואז רצה לנחל וטבלה ראשה
במים. כשיצאה מהמים נאלצה לגשש דרכה על ארבע, כדי להתקרב אל עמוד התליה.
"מה קרה למשוגעת הזו?", שאל הפאשה.
"היא אינה משוגעת!", ענה המשרת, "היא אישה חכמה! אין ברירה, הוד מעלתך. חייבים לשחרר את בנה".
"אינת מג'נון? (אתה השתגעת?), אמר הפאשה.
"לא השתגעתי!", ענה המשרת, "האישה עכשיו עיוורת ואינה יכולה לראות את בנה. לכן עליך לשחרר אותו. הבטחת!".
ואכן סאלים השתחרר, אך אימו לא יכולה הייה לראותו.
מאז, כל בעלי החיים נרתעים מן החצב.
והוא, הצמח הבודד, מעלה כל שנה עמוד גבוה הצומח ועולה בשלהי הקיץ, זכר לעמוד התליה, ליד וואדי פאליק.