דבר אל העצים
זאב שחף
ביום שאבא של דוידל'ה כרת את עץ התות, עבר זעזוע בשכונה. סבתא שלי, ששמעה את חבטות הגרזן בגזע, התאפקה כל היום, אבל ברגע שהעץ האדיר קרס, היא הורידה את הסינר, ניגבה ידיים במרץ, והלכה להגיד לאבא של דוידל'ה מה שהיא חושבת עליו. עם עיניים לחות מזעם, היא אמרה שהנקמה של העץ היא בעצם חסרונו.
רק שנים, מאוחר יותר, הבנתי עד כמה היא צדקה. והיום אני יודע עד כמה העצים יחסרו לילדים שלי. לך תסביר לילד מה זה לבנות "בית קופים" על הענפים. או מה זה להיכנס הביתה עם ידיים מושחרות מתותים.
מישהו מכיר ילד שקטף במו ידיו אסקדיניות? (שסק). יש עדיין ילדים שמטפסים על עצים כדי לבדוק את גוזלי הצוצלת? (מה זה בכלל?). איך הצאצאים, יבינו משפט כזה, שסבתא הייתה אומרת: "גמרתם לאכול? יופי. מנה אחרונה על העץ!". והיינו יוצאים לחצר וקוטפים בננה וגויאבה, ומקנחים ברימון עסיסי ואיזו קלמנטינה. תאמינו לי, ילדים, זה באמת גדל על עצים! לא בהיפר!
היום, בקושי תמצא בעיר עצים. ואם כבר, אז בעיקר עצי סרק. אבל זה לא פחות יפה. וגם הם הולכים וכלים בקצב מבהיל. יש כאלה טרקטורים צהובים שתמצית חייהם זה עצים. אין הם באים על סיפוקם אם לא כיסחו איזה עץ.
אז יצאנו לחפש עצים מעניינים בעיר. מצאנו כמה וכמה כאלה. חלק מהם, חבוי מאחוריהם סיפור. ואחרים הם סתם יפים ומוסיפים לעיר נוי. ואנחנו יודעים שבפעם הבאה שנצא לסיור, מספרם יהיה קטן יותר. כי, עץ קל מאוד להרוג ועל כך אמר לי בוטנאי, בקשר לשיזף העתיק בשכונת איזורים: "אין דבר! שיכרתו את העץ. אני אביא לכם שתיל חדש. אבל תצטרכו לחכות בערך 90 שנה, עד שתקבלו עץ דומה!".
חובב טבע ונוף כמוני, מתייחס אל העצים כאילו כולם בסכנת הכחדה.מי שיכול להציל את העצים משיני אותו טרקטור צהוב, זה לא אני לחוד ולא אתה לחוד, אלא הציבור, שיתריע וימנע את השחתת הירק בעיר, שהחליטה עוד בשנת 32' כי חובה להרבות בעצים וירק "כדי לשובב את הנפש".
אני מביע כאן את החשש לגורל מקצת מן העצים היחודיים בנתניה. נושא, שהוא חשוב בעיקר לילדים, שמא יגדלו בתוך יער של רבי קומות, ואת ציוץ הציפורים ילמדו מן הפעמון החשמלי בדלת.
בכל אופן, כשאני מנסה להסביר לאנשים עד כמה חשוב העניין, יש לי לפעמים תחושה שאני מדבר אל העצים.
ובשולי הדברים: סבתא שלי, סיפרה לנו שכאשר ביקר וינסטון צ'רצ'יל בתל-אביב, עקרו תושבי היישוב הצעיר פיקוסים מן הסביבה, ונטעו אותם בשדרה, במרכז. כיוון שלפיקוס שורשים עבותים, היה צורך לקצץ אותם, לצורך ההובלה. הקהל הצפוף שהקביל את פני צ'רצ'יל דרס ומעך את העצים. כשראה צ'רצ'יל את שורת העצים הנפולים, אמר: "בלי שורשים העצים אינם צומחים!".