על האלונים בחורשת הסרג'נטים
זאב שחף
חוסני היה עיוור. אללה העניש אותו על שחטא חטא כבד. הדברים אירעו לפני שנים רבות ודבר המעשה נשכח. רק חמדאן עדיין זוכר. אבל חמדאן הוא זקן, ואיש אינו מקשיב בזמנים האלה לזקנים, שכן הצעירים, אין את ליבם למאורעות שהתרחשו בעבר. הצעירים כידוע, ליבם להווה.
חמדאן הזקן עדיין זוכר כיצד פעם לפני שנים רבות, בחגיגות עיד אל-פיטר, שהתקיימו בטול-כרם, שבר חוסני ענף מהסג'אראת-אל-באלוט (עץ האלון) המקודש, ליד המסגד הכחול. וכידוע, העצים הסמוכים למקומות הקדושים, אף הם קדושים.
"ובשביל מה עשה את המעשה?", היה חמדאן אומר, "בשביל להדליק אותו ולהאיר את חשכת הבאר, להוציא ממנה את ה"צאפה", (מחרוזת מטבעות) של אחת הנערות. ולמה עשה זאת?", המשיך חמדאן , "כדי להתחבב על אותה נערה! וכך חילל את העץ הקדוש. על כן העניש אותו אללה. כך נאה וכך יאה! והיכה אותו בעיוורון. זה גמולו על שהשתמש באלון הקדוש למאור!".
ואביו של חוסני, בא אל הקאדי, לבקש מחילה על נפש הנער. לאחר תחינות רבות, הואיל הקאדי לתת כפרה לחוסני. הוא קרא לנער ואמר: "תחת אותו העץ שפגעת בו, עליך לטעת חורשת עצי אלון. רק משיצמחו אלה, תבוא כפרה על נשמתך!".
הלך חוסני וקנה שק בלוטי אלון. העמיס אותו על גב החמור והוליך אותו אל שדה רחוק, ללא בעלים. וכשהגיע, קרע חור בצידו של השק ושילח את החמור. כשנתרחק החמור, שרק אליו והחמור שב אל בעליו. וכך היו הבלוטים נושרים והולכים. ובאופן כזה נזרע השדה כולו. משסיים, כרע בצד השדה ונשא תפילה לאללה, להמטיר גשם על השדה. נכמרו רחמי אלל והוא מינה ענן מיוחד שעמד דרך קבע, בכל חורף מעל לחלקה להשקותה. והנה, ככל שגדלו האלונים, כך חזר לאט לאט מאור עיניו של חוסני. וביום בו הגיעו למלוא קומתם, הקיף חוסני בצעדים איטיים את החורשה, התבונן בעצים הצנומים ואמר לעצמו בצער כי אין הם דומים לעצי אלון מצויים. ראה אללה בצערו ושלח את עוף השמיים הנקרא עורבני. והעורבני הביא בפיו איצטרובל של אורן. ומן האיצטרובל צמחו אורנים עבותי גזע. ועל צמרתם התנחלו עורבנים קולניים. על אלה הוסיף חוסני שתילי אקליפטוסים שיקיפו ויסתירו את חורשת האלונים הדלילה. הנה כי כן, מאז מזכירה החורשה לכל, כי אללה מגן על העצים. ואם תתבוננו היטב, בחורף תבחינו כי ענן קבוע עומד מעל לחורשה.
