פרשת הסרג'נטים היא פרשה שלא הייתה מביישת עלילה של סרט הוליוודי – על נקמה, תלייה של סמלים בריטים (סרג'נטים), סיום המנד"ט הבריטי בארץ, והשפעה על דעת הקהל העולמית כלפי היישוב היהודי. אז בואו נחזור בזמן לשנת 1947 ונבין – מה באמת קרה בפרשת הסרג'נטים?

אורזים את הפקלאות וחוזרים לבריטניה

אחרי כמעט 30 שנים בארץ, החלו להישמע קולות הקוראים לסיומו של המנד"ט הבריטי. וינסטון צ'רצ'יל יצא במסר הקורא לסיים את המנד"ט בארץ באופן מיידי, משיקולי סדרי עדיפויות וניהול משאבים – היו בארץ בזמנו 100,000 חיילים בריטים, לעומת כ20 אלף חיילים שהיו בהודו, מצרים ובבורמה. צ'רצ'יל היה מודאג מדעת הקהל העולמית על בריטניה, ופחד שהבריטים יאבדו את השליטה במדינות האחרות.

הרקע לפרשת הסרג'נטים – מדיניות הגרדומים

באותה תקופת הבריטים הנהיגו מדיניות גרדומים, וגזרו על נאשמים עונשי מוות בתלייה.במהלך פעילות של המרי העברי נעצרו שני חיילי האצ"ל, והועמדו לדין לתלייה בגרדום. נעשו מאמצים רבים בגזרה דיפלומטית-משפטית, דמויות ציבורים ביקשו חנינה ועתרו לבית המשפט הבריטי, לצד מאמצים בגזרה הצבאית – האצ"ל איים במימוש מדיניות גרדומים משלו. "על גרדום בגרדום נשיב" את הציטוט הזה אי אפשר למחוק מספרי ההיסטוריה – אנשי האצ"ל איימו באופן ישיר, ונשבעו שבמידה והבריטים יתלו את השבויים, אנשי האצ"ל ישיבו באותה המטבע, ויתלו חיילים בריטים כתגובת נגד.

לא רק דיבורים – פעולת המרי העברי

לא עברו חמישה ימים מגזר הדין, ארגון האצ"ל חטף חמישה קצינים בריטיים. הלחץ עבד, והנציב העליון הבריטי הקל את גזר דינם של החיילים השבויים במאסרי עולם. לאחר שבועיים מותחים, שוחררו חמשת החיילים הבריטיים.

מקרה נוסף בו אסטרטגיית החטיפות של האצ"ל עבדה, התרחש בתחילת 1947. דב גרונר נתפס על ידי הבריטים במהלך פעילות תקיפה של האצ"ל כנגד המשטרה הבריטית, ונידון למוות. יומיים לפני מועד התלייה, אנשי האצ"ל חטפו את נשיא בית המשפט המחוזי הבריטי בתל אביב. המתח בקרב תנועות המרי העברי גבר, האם הבריטים יכנעו ללחץ של החטיפה, או שיממשו את מדיניות הגרדומים?

כ-16 שעות בלבד לפני התלייה המתוכננת של דב גרונר, מפקד הכוחות הבריטיים החליט לדחות את מימוש גזר הדין של גרונר, מה שהוביל לשחרורם של החטופים הבריטיים.

יד הברזל של צ'רצ'יל

למרות שצ'רצ'יל היה בעד סיום המנד"ט, הוא לא היה מרוצה לשמוע שאנשי האצ"ל עושים "בצפר" למנד"ט בארץ. אחרי דיון חירום של 4 שעות מורטות עצבים, צ'רצ'יל הורה "לדכא ביד ברזל את הטרוריסטים מפלשתינה". כשלושה חודשים לאחר מכן, דב גרונר הוצא להורג בתלייה לצד 3 פעילי אצ"ל נוספים.

פרשת הסרג'נטים

אחרי שדיברנו על הרקע, הגיע הזמן לצלול לפרשה. במחנה נופש של הצבא הבריטי בנתניה, עבד יהודי העונה לשם אהרון ויינברג. ויינברג לא הראה זיקה רבה למאבק הציוני, ולכן ניתן בו אמון. כאשר נודע על כך למפקד שירות המודיעין של ההגנה, הוא הורה על ויינברג להתיידד עם שני סמלים בריטיים – קליפורד מרטין ומרווין פייס שנפשו בכפר הנופש בנתניה. הסרג'נטים אמנם לא היו בכירים, אך היו דמויות מפתח במודיעין הצבאי. ויינברג הצליח במשימה מעל המצופה, והשניים שימשו כמקורות למודיעין היהודי.

קפה ומאפה – החטיפה

במהלך ביקור שגרתי של השלושה בבית קפה, לוחם אצ"ל הבחין במתרחש והבין שמדובר בחיילים בריטיים. לוחם האצ"ל העביר את המידע, ולאחר היערכות מודיעינית, בשבוע לאחר מכן התרחשה החטיפה במבצע מודיעיני מורכב והסרג'נטים הועברו לבונקר.

הסרגנ'טים מול שלושת הנידונים למוות

ראש מועצת נתניה דאז, עובד בין עמי, היה מודאג שחטיפת החיילים תכריע את גזר דינם של שלושת הנידונים למוות. הוא הפציר באזרחי העיר לעזור בחיפושים, ולהעביר מידע שיכול לסייע למציאתם של הסרג'נטים. בן עמי ניסה להרגיע את הבריטים באומרו שיעשה הכול כדי למצוא את הסמלים, בעוד האצ"ל מצהיר כי הסמלים לא ישוחררו עד שגזר דינם של שלושת השבויים היהודים לא יתבטל.

לאחר שבועיים של מצור על העיר נתניה, הסרג'נטים לא נמצאו, והבריטים הורו על גזר דין מוות לשלושת השבויים, וכנקמה על כך אנשי האצ"ל הרגו את הסרג'נטים בתלייה בחורשה בנתניה (חורשת הסרג'נטים).

לסיכום

פרשת הסרג'נטים היא פרשה שטלטלה את היישוב היהודי ואת המנד"ט הבריטי, היסטוריונים רבים סוברים שפרשת הסרג'נטים נתנה את "הפוש האחרון" לסיום המנד"ט בארץ, והשפיעה באופן שלילי על דעת הקהל העולמית.