על נתניה והשטחים הפתוחים, קרא

הנוף הפתוח

המאמר נשלח אלינו בעילום שם - מפאת חשיבותו, אנו  רואים חובה לפרסם אותו כמות שהוא

 מי צריך את הנוף הפתוח?                                                

כבסיס לדיון בשאלת שימורו של הנוף הפתוח יש לברר תחילה במה חשיבותו ולמי בעצם הוא בעצם נחוץ.                                                                                                              

 חשיבות אקולוגית - הנוף הפתוח מהווה תנאי לקיומן של אקוסיסטמות שהן למעשה בסיס למגוון הביוטי והזואולוגי המאפיין ארץ זו, נכס שהמודעות לחשיבותו הולכת וגוברת. חשיבות סביבתית - מצוקת המים בארץ אינה עניין חדש, שימור הנוף הפתוח משמר את אזורי החדרת המים לאקוויפר ומהווה בכך תנאי לאספקת מי שתייה, שטחי נוף פתוח, המהווים אזורי חיץ בין אזורי מגורים לשטחי תעשיה ומסחר, מגוננים על האוכלוסייה ממטרדי רעש וזיהום ובכך מהווים מרכיב חיוני באיכות חיינו. שטחי נוף פתוח המשופעים בצמחיה מהווים למעשה את הריאות הירוקות, תנאי לאספקת אויר ראוי לנשימה.                                                        

נופש ופנאי -  הנוף הפתוח הינו זירה עיקרית לפעילות הנופש והפנאי של אוכלוסיית הארץ. הביקוש לפעילות נופש עולה ככל שגדלים האוכלוסיה וזמן הפנאי. טיולים, פיקניקים, יציאה משאון העיר למגוון של פעילויות שאינן יכולות להתבצע בתנאי צפיפות. שימור הנוף הפתוח הוא תנאי לכך.                                                          

חשיבות חזותית -  הנוף הפתוח הוא המעצב את מראה דמותה של הארץ. רבות נאמר בדבר יחודו וגיוונו של  נוף הארץ ומאמץ ניכר נעשה בכדי לחבב ארץ זו על יושביה ולטפח בהם זיקה אליה. העדר מדיניות לשימור הנוף הפתוח תקבור את נופי המקרא ורישומי התרבויות שעיצבו את דמות הארץ תחת כיסוי אספלט ובטון ללא פנים ושם.                                                 

חשיבות כלכלית תכנונית -  משאב הקרקע הנו תנאי לקיום חקלאות במדינה המבקשת ליצר בעצמה לפחות  חלק מן הצריכה העצמית ללא תלות מוחלטת ביבוא ותנאי להיות ארץ זו מקור משיכה לתיירות וצליינות. רק הגנה על הנוף הפתוח תאפשר שימורה של קרקע לשימוש עתידי (בניה, סלילה,  תעשיה, חקלאות וכו') בהתאם לצרכים המתהווים, תוך תקווה כי בעתיד יתאפשר פיתוח מתקדם באיזון עם צרכי הסביבה.                                                                                                                                            

הנוף הפתוח מהווה למעשה תנאי לאספקת מיים ראויים לשתיה ואוויר הראוי לנשימה אך מעבר לכל זאת הוא מכלול המראות, הצבעים והצלילים ההופכים ארץ זו לבית.

 מבוא

   (החומר נלקח מספרו של הד"ר עמרם פרוז'ינין – איכות הסביבה בשנות ה- 2000)                                                                              

הסביבה הטבעית בישראל מתאפיינת במגוון עשיר ביותר של מערכות חי, צומח ונוף. גיוון אקולוגי זה נובע ממיקומה של ישראל בנקודת המפגש של אסיה ואפריקה. את ישראל חוצים גבולות תפוצה של מינים צפוניים ודרומיים וכן גבוה שיעורם של המינים האנדמיים. כמו כן, מגוון האיזור מבחינה טופוגרפית, גיאולוגית ואקלימית, עובדה המעשירה את המגוון האקולוגי עוד יותר.

מבחינה טופוגרפית נוח ביותר לחלק את שטחה הצפוני של המדינה לרצועות אורך בכיוון  כללי של צפון-דרום. טופוגרפיה זו מבטאת את המבנה הגיאולוגי המיוחד של האיזור. הרצועות  ממערב למזרח הן:                                                                 

-        ראשונה, מישור החוף, הכולל את חוף הים התיכון והאיזור המישורי המשתרע מזרחית לו. איזור זה בנוי מסלעי משקע צעירים (פלייסטוקן). הוא מכוסה בקרקעות פוריות ועשיר במי תהום. רציפות מישור החוף נקטעת באיזור הר הכרמל, ובחיפה עצמה הוא נעלם לגמרי ושוב מופיע מצפון למפרץ חיפה.

-        מרכזית, המתחלקת לשתי תת-רצועות : תת-רצועה גבעית במערב, ומרכז הרכס - גב ההר. הרצועה היא קמר גיאולוגי רחב המורכב בעיקר מסלעי גיר ודולומיט ומקרבונטים אחרים מתקופת המזוזואיקון. שדרה זו נקטעת באיזור עמק יזרעאל ונמשכת בהרי הגליל בצפון.

איזור ההר מאופיין בהיסטוריה ארוכה של יחסי גומלין בין האדם והסביבה הטבעית. קיימות עדויות לכך כי כבר באלף השני לפנה"ס בוראו שטחי יערות טבעיים באיזור ההר ובאזורים אחרים כדי לטעת זיתים. השטח המעובד גדל והלך ומגיע לשיא לפני כ-2000- שנה. בתקופה זו גלו היהודים מאדמתם, ודבר זה הביא להרס השטחים המעובדים ולסחף קרקע חריף.                  

לאחר מכן חלה התחדשות של החורש הטבעי, בעיקר האלון המצוי והאלה הארץ ישראלית. בתקופה העות'מנית, מתחילת המאה ה16- נפגע החורש כתוצאה מכריתתו לצורך ייצור פחמי עץ. תמורה משמעותית בנוף יצרה תרבות הטרסות באיזור שדרת ההר המרכזית. שיטת עיבוד זו נהוגה כאן למעלה מ-2,000- שנה, ושרידים של נוף מסורתי זה עדיין נראים באזורים מסוימים, ובחלקם נמשך עדיין העיבוד החקלאי בשיטות מסורתיות.                          

שינויים אלה, משמעותיים ככל שיהיו, אינם ניתנים להשוואה לתמורות העמוקות, שעברה  הסביבה הטבעית מאז תחילת המאה ובעיקר בחמישים השנים האחרונות. התמורות העיקריות בסביבה הטבעית בראשית תקופה זו היו קשורות להתיישבות הכפרית, שבחלקה התאפשרה הודות לפעולות יוצאות דופן של ייבוש ביצות בעמקים הצפוניים ובמישור החוף. במקביל לתהליך זה החל תהליך של נטישת פרדסי הדרים במישור החוף, והם למעשה עיצבו את נופיו של האיזור לתקופה ממושכת. תהליך זה התאפשר כתוצאה מהרחבת השימוש במשאבות מכניות לניצול מי התהום להשקיה. גודל שטח ההדרים הגיע לשיא בשנת 1976: 430,000 דונם.                                         

עם קום המדינה ב-1948-  עמד סך כל השטח המעובד בישראל על 1.65 מיליון דונם, מתוכם היו אז כ300,000- דונם מעובדים בהשקיה. היום השטח המעובד הוא כ4.4- מיליון דונם - כמעט רבע מכלל שטח המדינה. מתוכם, כחצי השטח - בהשקיה. גולת הכותרת היא התפשטות שטחי העיבוד לעבר האזורים המדבריים באמצעות המוביל הארצי. שינויי סביבה אחרים, הקשורים בהתפתחות החקלאות, הם ייבוש אגם החולה בצפון המדינה, ממנו שרד שטח קטן, כיום שמורת טבע. פותחו בריכות דגים ששטחן כיום הוא כ-24,000- דונם (24 קמ"ר). כמו כן מנצלים שטחים נרחבים לצורכי מרעה.                         

החקלאות כסוכן שינוי בנוף גרמה לתמורות נוספות בסביבה הטבעית בהיותה צרכן ראשי של המים בישראל (כ-70%- מהכמות). ניצולם המלא של מקורות המים הטבעיים בישראל גרם להקטנה ולעתים אף לעצירה מוחלטת של זרימת מים טבעית בנחלים. הפגיעה הגדולה ביותר היא בנחלי החוף, שלמעשה חדלו להתקיים כסביבות טבעיות, ובמרביתם זורמים כיום שפכים או קולחים מטוהרים. ניצולם המלא של מקורות המים הביא להתייבשותם של מעיינות רבים, להמלחה של אחרים ובסופו של דבר - להקטנה משמעותית של ספיקת הירדן אל ים המלח ולירידה משמעותית במפלס הים. מאז תחילת שנות השלושים ירד מפלס ים המלח בכ-10- מטרים. כתוצאה מכך התייבש האגן הדרומי וקטן שטח האגן הצפוני. עם זאת תביא פיתוח מקורות המים להופעת גופי מים חדשים, המאגרים לאיגום מי מוביל המים הראשי בישראל (מהכינרת לדרום הארץ) וכן מאגרים לתפיסת שטפונות וקולחים מטוהרים.                 

תקופה זו מאופיינת בגידול באוכלוסייה, ובעיקר באוכלוסייה העירונית. בשנת 1950 מנתה אוכלוסיית ישראל 1.37 מיליון נפש. מאז גדלה במהירות. גידול זה באוכלוסייה לווה בעלייה מהירח ברמת החיים ובהתפתחות מואצת של מערכת יישובים עירוניים וכפריים בכל תחומי המדינה. מערך היישובים שהתפתח מתאפיין בריכוז עירוני גדול לאורך מישור החוף, היוצר לחצים ופגיעות מסוגים שונים במשאבי סביבה מקומיים ובתנאי הסביבה הטבעית. למעשה במישור החוף נעלמה כמעט לחלוטין הסביבה הטבעית, וכיום הוא מאופיין בשילוב של שימושי קרקע עירוניים וחקלאיים. צורכי הבנייה והסלילה יצרו לחץ נוסף על הטבע והנוף במישור החוף ובשוליו. דיונות החול, שהיו אחת המערכות הטבעיות

הייחודיות והמעניינות באיזור זה נעלמות והולכות, בין השאר, כתוצאה משימוש רב בחול כחומר גלם במשק הבנייה. עם העלייה ברמת החיים והשיפור בתשתית הכבישים הפכו אזורים נידחים, מרוחקים ובלתי פגועים לאזורים מבוקשים לצורכי נופש בחיק הטבע, טיולים וכד'.            

 עוד בתחילת המאה הזו החל הייעור בישראל כחלק מהדחף האידיאולוגי, שהניע את היהודי השב לארצו לגאול את האדמה. מאחר שחלקים גדולים משדרת ההר היו קרחים מצמחייה - תוצאת שנים ממושכות של רעיית יתר, שרפות, כריתה וסחף קרקע שבא בעקבותיהם, נמצא כר נרחב לפעולת הייעור. בשנת 1950 היו בארץ 60,000 דונם יער נטוע, בשנת 1960 - 300,000 דונם, בשנת 1970 - 540,000, 1980 – 680.000 דונם והיום השטח הנטוע הוא 800,000 דונם. מתוך שטחים אלה כ-500,000- דונם הם יערות עצי מחט כ-150,000- דונם הם חורשות אקליפטוסים. באחרים גדלים עצי אשל, שיטה, חרוב ויערות מעורבים.                   

רוב הנטיעות והייעור בישראל נעשו באזורים הרריים וגבעיים. באזורים המישוריים מצטמצם הייעור לשדרות בשולי הדרכים. אין ספק כי פעולת ייעור זו שינתה בצורה בולטת את נופי ארן ישראל. יש לציין, כי עד כה לא נעשה שימוש נרחב בצמחייה הטבעית של ארך ישראל ביער הנטוע.                      

 התמורות בסביבה הטבעית בישראל מאז תחילת המאה הינן מרחיקות לכת, ואין ספק שכיום ישראל שונה לגמרי מכפי שהייתה אז. חלק מתמורות אלה הן תמורות סביבתיות שליליות, במיוחד הפגיעה במקווי מים עיליים ופגיעות בנוף. תמורות אחרות הן תמורות סביבתיות חיוביות, כמו, למשל, הפיכת שטחי ביצה לאזורי עיבוד חקלאיים, אם כי גם בעניין זה הדעות חלוקות ובמיוחד בנוגע לייבוש אגם החולה. גם לגבי תרומתו הסביבתית של הייעור, כפי שבוצע עד כה, קיימים חילוקי דעות.                                          

הסביבה הטבעית בישראל לא הגיעה למצב יציב וסופי. אנו עומדים עדיין בעיצומן של תמורות סביבתיות.

המצב העכשווי של הסביבה הטבעית ותחזיות

קיימים הבדלים בסוג התחזיות שנערכו בתחומי הטבע השונים. חלקן קשורות קשר ישיר לתחזיות הפיתוח הענפיות, אשר נערכו במסגרת "המערכות המשפיעות" והן מפורטות מבחינה כמותית, כמו למשל, בתחום המים. בנושאים אחרים התבססו התחזיות יותר על תחושת כיווני הפיתוח של המשק, עם ניסיון להעריך את השפעת קצב הפיתוח וכיוונו על התחום הסביבתי, ללא התייחסות כמותית ישירה. במספר נושאים התחזית נשענת על המגמה הסביבתית, ולאו              

דווקא על מגמת הפיתוח של המשק. כך, למשל, מגמות בהתחדשות חחורש, תפסקת רעייה בלתי מבוקרת והתחדשות צומח טבעי קשורות בעיקר בתחום מדיניות הניהול הסביבתי הספציפית, ולאו דווקא בכיוון ההתפתחות הכלכלית.                                

ההבחנה בין תחזיות, המתבססות על מגמה כללית, לבין תחזיות, הקשורות להתפתחויות ענפיות של המערכות המשפיעות, מבטאת הבדלים במהות התחזיות. התחזיות המתבססות על המגמה הסביבתית פחות רגישות לאבחנה ביך חלופות שונות, בעוד שבתחזיות בתחומים המושפעים ישירות מן ההתפתחויות הענפיות, אבחנה זו יותר מוחשית.                    

בנוסף יש לציין, שלא בכל התחומים ניתן להעריך אם המגמה חיובית או שלילית, כי  איך הסכמה מפורשת לגבי היעדים מסביבתיים או לגבי העדיפות היחסית של יעדים אלה. לדוגמה, שימוש במי קולחים לחקלאות, החזרת בעלי חיים, ייעור, מרעה - לנושאים אלה יש היבטים חיוביים ושליליים כאחד, ולא ניתן לקבוע במפורש מהו ערך ההשפעה, האם שלילי או חיובי.                                      

להלן פירוט התחזיות בנושאי הטבע השונים.                         

הנוף

כללי                                       

כל תהליך של התפתחות אזורית מלווה בתמורות נופיות. ביחס לטבע הבלתי פגוע, הבראשיתי, מתווה גל פיתוח פגיעה, גם אם הוא נעשה תוך התחשבות מירבית. לכן מבנים, מיתקנים הנדסיים, דרכים, רשתות להולכת חשמל - כולם מהווים פגיעה, גם אם הקמתם אינה כרוכה בעבודות עפר נרחבות, כמו : חציבה, יישור, מילוי וכיוצא באלה. בישראל הגיע הפיתוח ברמותיו השונות כמעט לכל פינה, ואפילו במרחבי הנגב המדברי, דל האוכלוסייה, קשה למצוא נקודה שממנה לא נצפה מבנה, מיתקן או כל הפרעה אחרת של הנוף הטבעי. גם שמורות הטבע המוכרזות אינן מחוסנות לחלוטין מפני ההפרעות הללו, וכך נמצא, ששמורות המדבר הגדולות חצויות בדרכים סלולות ובלתי סלולות, והן משובצות במיתקנים נקודתיים לא מעטים, חלקם על פסגות גבוהות  הנראות למרחוק. במובן זה הנוף בישראל משתנה ברציפות ובקצב מתיר ביותר. זוהי מגמה שלילית, שכן התהליך אינו הפיך. הדבר נכון במיוחד באזורי המדבר ובשולי המדבר, שם תהליכי שיקום טבעיים של פצעי נוף הם איטיים, ממושכים ולעתים - בלתי אפשריים. במדינה קטנה כישראל יש אולי צורך להתפשר עם עובדות חיים אלה, אך לרבים השלמה עם מצב זה אינה קלה.                                     

התחזית מצביעה על התרחבות ניכרת של פגיעות אלה בעתיד. צורכי התקשורת יביאו מיתקנים בולטים נוספים אל פסגות בולטות ומרוחקות. מיתקנים לייצור אנרגיית הרוח בישראל אף הם פונים אל פסגות ורכסים גבוהים, הרגישים ביותר מבחינה נופית. הפגיעה הנופית של מיתקנים אלה אינה מצטמצמת לנקודת המיתקן בלבד. מערכת הדרכים וקווי חשמל וטלפון הקשורים אליהם גורמים אף הם לפגיעות קשות בנוף.                     

בשנים האחרונות ניכרת בנופים ים-תיכוניים בצפון הארץ תופעה התיישבותית חדשה בישראל - יישובים קהילתיים קטנים, שאינם מתבססים על החקלאות, ולכן מקומם חורג מן חבקטת והעמקים אל המדרונות והפסגות. יישובים אלה ימשכו אליהם תעסוקות ותעשיות. תתפתח ביניהם מערכת דרכים מקומית וכן מערכות תשתית בנויות כמו קווי מים, חשמל וביוב. אלה הן מערכות שפגיעתן בנוף קשה.                            

בנגב צפויה התפתחות בתחום ניצול אנרגיית השמש. התפתחות זו צורכת שטחים נרחבים, הנגב ישנה את פניו, גם אם על פי התוכניות לא תגדל אוכלוסייתו. קיימת מגמה להעביר לנגב תעשיות כימיות מטרידות בשל שטחיו הנרחבים, העדר חשש לזיהום מי תהום, הריחוק ממרכזי אוכלוסייה וקירבה לחומרי גלם. באיזור זה ייתכן גם ניצול פצלי שמן להפקת אנרגיה.  

בנגב נמצאת העתודה הקרקעית הפוטנציאלית לתחנת כוח גרעינית - אם יוחלט להקימה בישראל. אזורים מסוימים בנגב יושפעו מפיתוח חקלאי, שיתבסס על מקורות מים מקומיים. בין היתר יוקמו מפעלים קטנים לאצירת מי שטפונות. תמורות אלה יוסיפו לנגב כתמים קטנים ומפוזרים של ירק.                                  

קיימת מגמה להעביר לנגב מיתקנים הנדסיים ואלקטרוניים. הפיתוח התיירותי בנגב עשוי לפגוע באזורים בעלי סגולות נופיות ממדרגה ראשונה אם ייעשה ללא התחשבות.                                

גם הנוף החקלאי בשפלת החוף עובר תמורות. שטחי הפרדסים, שהיו בעבר המרכיב הבולט ביותר בנוף מישור החוף המרכזי, מצטמצמים. תופסים את מקומם חממות, שטחים מכוסים בפלסטיק ותופעות אחרות הקשורות לחקלאות האינטנסיבית המודרנית, וכולם מביאים לידי שינוי משמעותי. צפוי כי בעתיד יופסק עיבודם של חלק משטחים אלה בשל סכנת זיהום מי התחום שמתחתם.                                       

נופי הסביבה המטרופוליטנית תלויים בדגם התחבורתי שיתפתח בהם. אם יואץ הפרבור, ולא תפותח תשתית תחבורה ציבורית, תגדל רמת המינוע, ורשת הכבישים והמחלפים תורחב על חשבון עתודות מקרקע החקלאית של איזור זה. הנוף ישתנה וידמה לנופי המטרופוליניים הגדולים של העולם המערבי.                               

בישראל מתפתחת המודעות לנושא הנופי ורמתם המקצועית של העוסקים בו עולה. הנושא  נלקח בחשבון בתוכניות פיתוח, וכן נעשים ניסיונות לשפר את הביצוע, ולשקם את הנופים פגועים. עד כה ההישגים בתחום אינם מפצים על הפגיעות, ויש חשש שגם בעתיד לא יהיה בפעילות זו משום פיצוי הולם לפגיעות שיתרבו וילכו.                  

השטחים הפתוחים בסביבה הים-תיכונית - מרעה, חורש ויער נטוע

מעבר לגבולות שמורות הטבע והגנים הלאומיים משתרעים שטחים פתוחים נרחבים שבהם מתרחשים תהליכים טבעיים המשנים את אופיים. האדם מתערב בתהליכים אלה כשהוא מפתח שטחים אלה או משתמש בהם למטרות שונות. בפרק זה ננסח לזהות את מגמות הפיתוח והשימוש בשטחים הפתוחים ולחזות את מצבם בטווח הארוך.                    

בשטחים הפתוחים אנו מזהים שטחי מרעה, שטחי יער נטוע, שטחים של חורש טבעי ושטחי טרשים, המכוסים בצמחייה מעטה. מדובר בעיקר בשטחים ההרריים של ישראל בסביבה הים-תיכונית : פרוזדור ירושלים, שיפולי יהודה ושומרון, הכרמל ורמות מנשה והגליל.     

תמונת עתיד כללית

מכל האמור לעיל מצטיירת התמונה הכללית של השטחים הפתוחים בעתיד כדלהלן:         

עם הזמן תגבר התמסדות השימושים השונים בשטח הפתוח, יגדלו שטחי היערות הנטועים, ישונה הרכב היערות הנטועים, יגדלו שטחי המרעה ויימשך תהליך התחדשותו של החורש הטבעי בשמורות הטבע ומחוצה להן. יגבר השימוש הרב-תכליתי בשטחים הפתוחים, כגון: רעייה ביערות, בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים ושימור אתרים ביערות. יגבר הדמיון באופי השטחים והפעילות בין גן לאומי לבין יער, ועומס המבקרים מרבית סוגי השטחים הפתוחים: שמורות טבע, גנים לאומיים ויערות יגדל באופן בולט. כן תגבר רמת הפיתוח בגנים לאומיים וביערות.                               

כתוצאה מהפיתוח הפיסי, שישתלב בשטחים הפתוחים, תגדל החלוקה של שטחים אלה ליחידות קטנות יותר ותשתפר הנגישות. לאור תמונה זו יגבר בעתיד, לדעת המחברים, צורך במדיניות כוללת לגבי תכנונם, פיתוחם וניהולם של השטחים הפתוחים.                         

כיום המודעות לתהליכים אלה גדולה יותר. התקווה היא כי בעתיד יישען ניהול שטחי המרעה גם על לקחים משגיאות העבר.                                  

מגמות בתחום החורש הטבעי

בקרת הרעייה והכוונתה לאזורים מגודרים הביאה לעצירת הרעייה הבלתי מבוקרת, שהייתה נהוגה במרבית שטחי המדינה טרם הקמתה, ואשר הביאה במשך תקופה ממושכת לדיכוי החורש הטבעי ושתים אף להכחדתו. בקרת נושא זה מאפשרת כיום את התאוששותו של החורש הטבעי. התהליך נמשך עשרות שנים והוא נותן את אותותיו כבר היום, ולבטח יימשך עוד שנים רבות בעתיד עד למיצויו. התחדשות חיובית זו מתרחשת בתוך שמורות טבע, מחוץ  לשמורות טבע, באזורים שבהם לא מתקיים מרעה אינטנסיבי ולא מתבצע ייעור וכן בתוך גנים  לאומיים. כתוצאה מתהליך זה כמות הצומח הירוק, המכסה את שטח המדינה היום, גדולה  מאשר לפני שלושים או ארבעים שנה. במהלך התחדשותו של החורש הטבעי ובהיעדר רעייה התפתחו באזורים מסוימים תצורות חורש סבוכות, בלתי עבירות. תהליך ההתחדשות יימשך, אך גודל שטחי החורש אינו ברור. ייתכן שהמגמה היא לכיוון של צמצום בשל גידול בשטחי היער הנטוע, התפשטות שטחי המרעה וההתפתחות היישובית על כל הנלווה אליה: התפשטות יישובים קיימים, ובמיוחד יישובי מיעוטים בצפון, הקמת יישובים חדשים, סלילת דרכים, הקמת מיתקנים, אזורי תעשייה, מחצבות וכיו"ב. גם השטחים שיידרשו בעתיד למערכת הביטחון, יבואו על חשבון שטחי החורש.                                    

מגמות בתחום היער  

שטחים רבים בישראל מכוסים כיום ביער נטוע וגם תהליך הנטיעה יימשך וילך, אם כי מקומו והרכבו של היער הנטוע ישתנה, כנראה, בעתיד. כיום יש בארץ כ800- אלף דונם יערות נטועים, מתוכם כ500- אלף דונם מחטניים, כ130- אלף דונם יערות אקליפטוס והיתר - יערות אשל, שיטה, יערות מעורבים, יערות חרובים, נטיעות לצידי דרכים וכבישים ושטחים בתחומי היערות שאינם נטועים, כמו : דרכים, קוו. אש ואחרים.                     

על פי המדיניות והתחזיות בקק"ל יש תוכנית להכפיל את שטח היער הנטוע ולהגיע לקראת שנת 2010 לכ1.5- מיליון דונם. בתוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור, תמ"א 21, שטרם אושרה, נקבעו 292 שטחי יער ששטחם הכולל מגיע לכ1.3- מיליון דונם. מגמת גידול כזאת איננה מוסכמת על כל הגורמים, המגלים עניין בעתידם ובאופיים של השטחים הפתוחים, וכן קיימת מחלוקת בתוך הקק"ל לגבי מגמת התפתחות זו. המתנגדים לה גורסים, שיש להתמקד בפיתוח היערות הקיימים, בהכשרתם לקליטת מבקרים ובהתאמתם לדרישותיו של הציבור העירוני בארץ. קשה לפיכך למעריך באופן כמותי, וקשה גם לתאר באופן מדויק את פריסת היערות בעתיד. סביר להניח, כי בסופו של דבר תימצא פשרה בין מצדדי הפיתוח לבין מצדדי הטיפוח, ושטח היערות      

בישראל ופריסתם יתקרבו אל הדגם המבוטא בתוכנית המתאר הארצית. ייתכן גם שבכל הנוגע להרכב היער יחול שינוי, אשר יביא להדגשת יתר של הצומח הטבעי ולגיוון היערות.        

יש לצפות כי בעתיד, כתוצאה משריפות או כתוצאה ממחלות או הזדקנות, יצטמצמו שטחי יערות אחידים הנטועים אורנים. אלה יוחלפו ביערות בעלי אופי שונה, אם על ידי תהליך טבעי, ואם על ידי נטיעה מחודשת, מגוונת יותר.                            

מכל זה מצטיירת אפשרות שתשמח כל חובב טבע, של צמצום יחסי בשטחי יערות האורן  מונוטיפיים - "מדבריות האורן" כפי שהם מכונים. כמו כן, נראה בעתיד מעבר בייעור מן השטחים הפתוחים אל עבר שטחים העירוניים, לשם ריכוך הפגיעות האסתטיות הנגרמות על ידי הבינוי, ליצירת אזורי מעבר לשמורות הטבע ולשם יצירת אזורי נופש אינטנסיביים סמוך  למרכזי האוכלוסייה.                                    

גורמים נוספים המשפיעים על שטחים פתוחים

השטחים הפתוחים - מעבר להיותם סביבה טבעית הניתנת לניצול, פיתוח ולשימור על פי תפיסות אקולוגיות שונות - הם הזירה העיקרית עליה מתחולל מאבק טריטוריאלי, בחלקו סמוי ובחלקו גלוי, בין האוכלוסייה היהודית והלא-יהודית בתחומי מדינת ישראל של הקו הירוק.

להתרחשויות אלה בהווה ובעתיד תהיה השלכה לא מבוטלת על תמונת השטחים הפתוחים. הקונפליקט הפוליטי-טריטוריאלי משפיע על השטחים הפתוחים במספר אופנים : פריסת התיישבות יהודית ובעקבותיה דרכים, תעשיות ושאר תשתיות, מוכתבת באזורים מסוימים, ובעיקר בצפון הארץ, על ידי שיקולים דמוגרפיים- קרקעיים הקשורים לקונפליקט היהודי-ערבי.     

יש להניח, כי בכל תנאי, כולל תנאי שלום, ימשיך גורם זה להשפיע על תפיסת הפיתוח הישראלית ועל המשקל הגדול שיינתן לאכלוס יהודי מפוזר בצפונה של המדינה, על כל המשתמע מכך.           

מאידך, כנגד המאמצים של המגזר היהודי מתרחשים במגזר הערבי תהליכים, כגון: התפשטות בינוי, תפיסת חזקה על ידי שימוש אקסטנסיבי, כגון רעייה, והכשרת שטחים לעיבוד חקלאי. גם בעניין זה לא צפוי בעתיד שינוי משמעותי, ולאור תחזיות הגידול של האוכלוסייה הלא-יהודית בישראל והעלייה ברמת החיים הצפוייה במגזר זה, נראה גם בעתיד התפתחויות על חשבון השטחים הפתוחים. הקונפליקט הפוליטי-טריטוריאלי ישפיע גם על מגמות הייעור, על היקפו ומיקומו, ואולי גם על הקצאת שטחי מרעה.                            

צורכי מערכת הביטחון בשטחים ההרריים הפתוחים עשויים להיות מושפעים מפתרון מדיני לגבי יהודה ושומרון, אשר יכול לצמצם את אפשרויות צה"ל להשתמש בשטחי אימונים שם.          

שריפות

אחד מגורמי הפגיעה הפוטנציאליים הגדולים במערכות הטבעיות של השטחים הפתוחים הוא השריפות. בישראל נשרפים מדי שנח כ30,000- דונם יערות, חורשים, מטעים ושטחי מרעה. מאז 1977 לא הייתה שנה שבה נשרפו פחות מ10,000- דונם. בעשור האחרון  נע היקף השטחים השרופים בין 14000 ל60,000- דונם. בשנת 1988 הייתה עלייה משמעותית במספר השריפות ובהיקף השטחים שנפגעו מהשריפות. מעריכים כי למעלה מ140,000- דונם נשרפו בשנה זו, מתוכם כ2,000- דונם מטעים, כ9,000- דונם יער נטוע, כ18,000- חורש טבעי והיתר, כ-112,000- דונם שטחי מרעה ההערכה היא שכשליש  משריפות אלה נגרמו מהצתה מכוונת. השריפות האחרות נגרמו על ידי שריפת אשפה 6%,  פעילות צה"ל (5%), שריפה מתוכננת (3%) ומטיילים ונוער (%ט. לגבי כמחצית

מהשריפות  גורם השריפה איע ידוע. ידוע, שבשנה זו נעשו מאמצים גדולים על ידי ארגוני החבלה לגרום לשריפות בכל רחבי המדינה ויש לקשור את העלייה הגדולה במספר השריפות להתקוממות בשטחים.

קשה להעריך את הנזק המצטבר שייגרם למערכות הטבעיות עקב השריפות במהלך תקופת התחזית. בחלק מהמקרים, כאשר נשרף חורש טבעי, קשיי השיקום הטבעי וההתחדשות הם גדולים. במקרים אחרים, כשמדובר בשמורות טבע קטנות, המבודדות מהסביבה הטבעית על  ידי שימושי קרקע, כגון : חקלאות, בינוי כבישים, תעשייה וכיו"ב, נמנעת חזרה למצב שלפני השריפה. יש סכנה שבתנאים כאלה ייכחדו מיני צומח, שתפוצתם מוגבלת ביותר, בגלל שריפות.  השפעת השריפה על החורש הטבעי נלמדה בשנים האחרונות, ופרטי התהליך מובנים טוב יותר. ייתכן שבהתערבות מבוקרת של האדם ניתן יהיה לזרז ולכוון את תהליכי ההתחדשות של חורש לאחר שנפגע בשריפה.                           

כיום נשרפים מדי שנה בממוצע בין 2,000 ל3,000- דונם יער נטוע. קצב הנטיעה עומד על כ15,000- דונם לשנה. על פי תחזיות הקק"ל ימשיך קצב הפיתוח לעמוד על כ15,000- עד 20,000  דונם לשנה עד שנת 2025, והשטח הנשרף יגדל לכ3,000- עד 5,000 דונם לשנה.