תולדות שמורת האירוס

לתיעוד המצולם הראשון של אירוס הארגמן בנתניה, הקש

לקריאה על האירוס בהיסטוריה, הקש

 לקריאה על דרור, שיש לו קרדיט נרחב בהקמת שמורת-האירוס, הקש      

   אירוס הארגמן מוכר לא מהיום.  במסורת של משפחת חנון, שהתגוררה באיזור, מסופר על עדנן הצעיר שיצא על סוסו בחודש פברואר 1839 לקטוף זר פרחי סאוסאן-ברז'ואני, לנערתו. (זהו  שמם של האירוסים, בערבית). והנה להפתעתו לא מצא כאן פרחים, אלא בורות בורות מהם נעקרו פרחי האירוס, על שורשיהם. סביב נראו עקבות של שיירת גמלים. הוא הזעיק את אחיו ואת רועי הצאן, ויחד הלכו לאורך העקבות והגיעו אל מפרץ א-זאוויה, הוא מפרץ בלו-ביי.  שם התחוללה קטטה בינם לבין קבוצת בידואים שעסקה בעקירה סיטונית של פרחי הסאוסן, הוא אירוס הארגמן.

הבידואים, שעבדו בשירותו של הסוחר הגרמני היינריך שולמן, מילאו שקים באירוסים צעירים, הובילו אותם על גבי גמלים למפרץ, משם בסירות ליפו ואחר כך לברלין, בירת המדע והתרבות של אותם ימים.

משפחת חנון התנגדה לקטיף הפראי, כיוון שלטענתם הפרח גם יפה וגם פרקטי, בכך שהוא משמש אכסניית לילה לזכרי הדבורים.

כיוון שהסוחר הגרמני "ציפצף" עליהם, הבטיחו לעורר מחאה בתקשורת, שכן בני חנון התחנכו בלונדון. אבל, למרבה הצער, התקשורת העויינת לא שיתפה פעולה: התקשורת עסקה במאבק בין השלטון העותומאני, לבין הממלוכים-המצריים השולטים בארץ.

בשנה שלאחריה, שנת 1840, שוב חזר המחזה. בני חנון פנו לעיתונים הבריטיים, אבל בדיוק אז הכריזה המלכה וויקטוריה על נישואיה ושוב התקשורת העויינת לא התייחסה לפרחים של איזו ארץ מיזרחית נידחת.

וכך נותר האיזור עם אירוסים בודדים, והפרח המיוחד הזה, המאפיין כיום את נתניה, נשכח למשך למעלה ממאה שנים.

ב - 1960 הוחל בתכנון סלילת  שדרות בן-גוריון. עובד עירייה, זאב דורות המנוח, ניסה להסב את תשומת ליבם של המתכננים לריכוז של פרחי האירוס המצויים בסכנת הכחדה. מורה מ"הדסים", אבינועם קפלן שמע על כך והחליט לעשות מעשה: הוא לקח עימו תלמיד חובב טבע נלהב, או כמו שהוא קרא לו "הקווקזי המשוגע", ויחד על גבי האתון הלבנה של "הדסים", הם העתיקו אירוסים וקרקע מאיזור השמורה אל החורשה הנציחה את בוגרי "הדסים", בקרבת אבן-יהודה. כל זאת במטרה להציל את הפרחים מכיליון. האירוסים נקלטו, גדלו והתפתחו ב"הדסים". חלקת הפרחים הלכה והתרחבה. (בשלהי 2004, למרבה הצער, החלקה הושמדה כמעט לחלוטין, עקב עבודות עפר).

ב- 1985 הגיעה לאתר כיתה מבי"ס הכפר-הירוק, עם המורה יעל עופר. הם הכשירו שביל והתקינו מספר שלטים במקום.

 כותב שורות אלה הגיע לשמורה ב - 1986 לפי בקשת דרור בן יואב. (דרור הוא "הקווקזי המשוגע", של אבינועם קפלן). היום הוא אקולוג, בוגר אוניברסיטה מכובדת בארה"ב ושימש משך שנים בעמדה בכירה בעירייה. דרור הציב מטרה שנראתה לכאורה בלתי ריאלית: "שכל עם ישראל יכיר את השמורה ושמספר המבקרים יעבור את ה  100.000".

בשנים האחרונות אומדן המבקרים עומד על 160.000 בעונה.    

בשנת 1994 סיירה הגב' זהבה כהן, ממגדיאל, בשמורה, וגילתה מספר פרטים של אירוס בצבע זהב.

הם מכונים על שמה בשם: 'אירוס זהוב'.

 בתצלום: במרץ 2005, אבינועם מסייר באתרי הטבע של נתניה ומסביר לאדון חביב, איך הסביבה נראתה פעם.