האירוס, מזווית אישית
בטבע שלנו, כבני אדם, טמונה התשוקה להשאיר את רישומנו לדור הבא. אדריכל בעל מעוף יעשה זאת במבנים ארכיטקטוניים
מרשימים.
הצייר, באמצעות המכחול, והמלחין בכתיבת יצירה מוסיקלית.
מה יעשו כל אלה שלא נחונו בכישורים אמנותיים?
אחת הדרכים היא: תרומה לקהילה.
על כן, אני חש זכות, על היותי שותף, משנת 1986 ואילך, בהקמת והכשרת שמורת-אירוס-הארגמן, בנתניה. אוכל לומר כי יש לי
"שעות
אירוס", יותר מכל אדם, ויש לי חלק נכבד בהבאת דבר השמורה לידיעת הציבור.
בכל העיסוק האובססיבי באירוס, מחלחלת בי חרדה מפני פגיעה אנושה בשמורה, כמו למשל, בשריפה שאירעה
במחצית שנות ה 90
וכילתה כמעט שני שליש מהצומח בשמורה. החשש מפגיעה הביא למסקנה כי יש צורך במאגר אירוסים, במקום נפרד ומרוחק. אולם,
משמעות הדבר: קרקע.
באתי בדברים עם ראש מועצת היישוב רעות, בגוש מודיעין. הצעתי לאיש הקמת גן אירוסים לזכר סא"ל מאיר מינץ,
תושב המקום,
שנפל
מידי מחבלים.
"אנשים טובים", כאן בנתניה, המבינים לדעתם באירוסים טוב ממני, התנגדו להעתקת אירוסים ליישוב רעות, בין השאר בטענה
ש"הצמחים
לא ייקלטו שם".
בידיעת רשות הטבע והגנים החלטתי לבצע ניסוי: העתקת צמח יחיד. הצמח היחיד כבר אינו לבד: צמחו ממנו עוד
כמה וכמה בני
משפחה. וכבר הוחל בתכנון הקמת גן-אירוסים לזכר מאיר מינץ ביישוב. אבל ה"אנשים טובים" הכשילו את הפרוייקט. מכל מקום,
הצלחת ההעתקה הובילה כמובן לרעיון שניתן לפזר אירוסים בגנים ובכיכרות ברחבי נתניה.
ניתן להפוך את העיר לאטרקציה תיירותית, ולהחליף בסמל העיר את החבצלת באירוס ולקרוא לה: נתניה - עיר האירוסים.
אורי אופיר צילם עבורנו (בחורף 2001) את האירוס ביישוב רעות. לצפייה בתצלום, הקש