כדורי הבדולח הנעלמים
 

מאת צפריר רינת "הארץ" 6.4.2001

 רוחות וגשמים שסערו לפני אלפי שנים באזורים ההרריים בסודן ובאתיופיה גרמו לבליה ולסחיפה של

חלק משכבות הסלע, זו הייתה תחילתו של מסע נדודים ארוך, שבסיומו עוצב מחדש אזור המרוחק

אלפי קילומטרים משם: אזור החופים של סיני וישראל התכסה בחולות, שנהפכו לאחד מחומרי הבנייה

העיקריים במקום

במשך אלפי שנים נשטפו מההרים במזרח אפריקה חלקיקי קווארץ, שזרמו עם יובלי הנילוס אל הנהר

עצמו, ומשם אל הדלתה של הנהר בחוף הים התיכון, שם הם נערמו. גיאולוגים מכנים את החומר

שזרם בנהרות בשם "סדימנט", שמשמעותו חומר השוקע בקרקעית של מקור מים, "הקווארץ נשטף

ונשחק ומקבל צורה כדורית - אלה חלקיקי החול שאנחנו מכירים", מסביר הגיאולוג הד"ר עמיר אידלמן,

"אם מסתכלים על החול במיקרוסקופ הוא נראה כמו אוסף של כדורי בדולח"

השלב הבא במסע גרגרי החול החל כאשר הם נשטפו באמצעות רוחות וגלי ים מהדלתה של הנילוס

והחלו לנוע עם זרמי הים מזרחה וצפונה, לכיוון סיני וארץ ישראל. גלי הים קירבו את הסדימנט לחוף

שבו הוא הצטבר, התייבש ונישא ברוח אל תוך היבשת. על פי הערכות גיאולוגים, בהם הד"ר יעקב

ניר, החל קו החוף הנוכחי של ישראל להתעצב עם הצטברות חולות לפני כ - -6,500 שנים, מאוחר

יחסית לתופעות גיאולוגיות אחרות שהתפתחו לפני מיליוני שנים

תהליך היערמות החולות היה אמור להימשך ללא הפסקה עד היום, בעוד שהדלתה של הנילוס הולכת

ומתרחבת, והחופים בסיני ובישראל מקבלים אספקת' חרל לא מוגבלת, למעשה. ואולם, האדם שינה

את המאזן העתיק הזה, בנצלו את משאבי הטבע הקשורים בהיווצרות החול.

בראשית המאה ה 20 הוקם בראשונה סכר על הנילוס באזור אסואן, שחסם חלק מהסדימנטים אשר

עשו את דרכם לדלתת הנילוס. שינוי ניכר התחולל ב 1964 כשהוקם הסכר הגדול וביטל את מדיניות

פתיחת הסכרים, שנועדה לאפשר שטפונות קייץ. אם לפני בניית הסכר עברו דרך הנהר 150 מיליון

טונות סדימנט, הרי שכיום עוברים בו בסך הכל כ 2 מיליון טונות בלבד. הדלתה של הנילוס החלה

להצטמק. גלי הים מוסיפים להכות בה, אבל היא כבר אינה מקבלת תגבור של סדימנטים מהנילוס

לשינויים אלו עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת על חופי ישראל, שהנילוס הוא מקור אספקת החול

שלהם. בינתיים החוף הישראלי מקבל את הסדימנטים שהצטברו בעבר בדלתת הנילוס והם נשטפים

ומגיעים צפונה. עם זאת, אספקת החול צומצמה גם בגלל מבנים ימיים - הנמלים והמרינות על חופי

ישראל, למשל - שחסמו חלק ניכר מזרימת החול הטבעית.מסמך חדש, "חולות מישור החוף", המצוי

 בהכנה בימים אלה, מתאר להרחבה את גורלם של החולית

עד ימינו, ועוסק בדרכים לשמר אותם. על המסמך שוקדות החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים

בשיתוף עם הקרן הקיימת, המשרד לאיכות הסביבה, השירות ההידרולוגי ומספר רב של מומחים.

על פי המסמך, החולות בחופי ישראל לא נותרו במקומם אלא נישאו ברוח ויצרו את דיונת החולות

הנודדים האופיינית. הדיונה הזאת נעה למרחק של יותר מ--2 מטרים בשנה, במקרים רבים נבלמה

ההתקדמות על ידי התפתחות של צמחייה אשר לכדה סביבה באמצעות שורשיה את החולות ועצרה

את תנועתם

לא אחת ניכרו השפעותיהם של מעשי ידי האדם על תנועת החולות. כך, צמחייה שניטעה או מבנים

שנבנו, עצרו את התקדמות הדיונות. בה בעת, כריתת עצים ועדרי צאן שאכלו צמחייה, חידשו את

תנועת הדיונות. התרחבות תהליך הבנייה במאה השנים האחרונות הביאו להפסקת התפתחות

הצומח ועצירת תנועת הדיונות. כיום אין כמעט דיונות פעילות.

כבר מראשית ההתיישבות הציונית מילאו החולות תפקיד כחומר גלם חיוני המצוי בשימוש נרחב לייצור

בטון. "החול הוא אחד המרכיבים בתערובת שיוצרים ממנה את הבטון", מסביר אידלמן, "כדי ליצור

איכות מתאימה של חול לתערובת משתמשים בנפה הממיינת את החול המתאים. החול הטוב ביותר

בישראל הוא זה הנמצא באזור החוף. יש גם חול גרוס, שמקורו בחומר דק שנותר במחצבות, אולם כדי

 להשתמש בו צריך לשטוף אותו ולהפריד את מה שאי אפשר להשתמש בו

כריית חול וזיפזיף )חול עשיר בשברי קונכיות( נעשתה בעבר בחופים ממש וגרמה להרס ניכר שלהם.

רק בשנות ה--60 הוחלט לאסור כרייה זו, ומאז נכרה החול מדיונות הנמצאות עמוק יותר בשטח

היבשה. כדי להעריך את מצאי החולות ולתכנן את השימוש בהם הוקמה לפני כמה שנים וערה

בין-משרדית לאספקת חול שהכינה תוכנית אב. אידלמן היה היועץ המקצועי שלהעל פי הערכת הוועדה, צריכת החול בישראל היא כ--12 מיליון טונות, רובם המכריע נכרה במישור

החוף. כ%-10 מהם משמשים לבנייה, 10% להקמת מבני תשתית - גשרים, מחלפים, או קירות

תומכים - והשאר משמש לייצור בלוקים, למרצפות או מדרכות, יותר מ%--80 מהחול משמשים בסיס

לייצור בטון למטרות אלה, במטר מעוקב אחר של בטון המיוצר בישראל יש כ450--קילוגרמים של חול.

עד לפני כמה שנים התייחסו הרשויות לחולות החוף כאילו , מימשו אלה את הדימוי התנכ"י המזכיר את

החול אשר על שפת הים כמשאב אין סופי. ואולם, באחרונה התברר שכמו משאבי טבע רבים אחרים

גם החול מתכלה במהירות. עורכי תוכנית האב לאספקת חול אף הזהירו שנותרה אספקה רק לשנים

ספורות.אך לא רק כמותם האבסולוטית של חולות החוף הציבה את הגבול ליכולת הניצול שלהם; גם מוסדות

האחראים על פיתוח, בהם מנהל מקרקעי ישראל, הבינו שאי אפשר לנצל את כל החול, ויש להשאיר

חלק ממנו כשטח פתוח המיועד לשימור. אחת הסיבות לכך היא שהחולות הם גם חומר גלם ליצירת

טבע עשיר ומגוון. סיבה נוספת, אסטרטגית, היא שחולות החוף הם מקום החדרה למי תהום

המעשירים את אקוויפר החוף, החולות משמשים מסנן טבעי של זיהומים ומאפשרים קיום מאגר מי

תהום, שהם חלק משמעותי מאספקת מי השתייה בישראל וברצועת עזה.

מסמך "חולות מישור החוף" מגדיר את אזור החולות כמובלעת יבשה בתוך אקלים ים תיכוני,

שאיפשרה חדירה של בעלי חיים וצמחים מדבריים לישראל. במשך השנים עברו מינים אלה שינויים

גנטיים שאיפשרו את התאמתם לאקלים הים תיכוני. תהליך הפוך קרה למינים ים-תיכוניים שהגיעו

לחולות, "כך נוצר בבית גידול זה עושר גדול של מיני צמחים ובעלי חיים, שחלקם בלעדיים לישראל

וחלק מהם מתקיימים רק באזור זה בארץ", נכתב במסמך החולות, "חלק מהמינים, בעיקר בקבוצת

החרקים והמכרסמים, נמצאים בשלב התמיינות אבולוציונית שלב שבו מין ביולוגי מתפצל לשני

תת-מינים או לשני מינים נפרדים. כך למשל, היונק גרביל החולות, שנמצא ככל הנראה בתהליך

התמיינות העשוי להוביל להיווצרות שני תת-מינים נפרדים.

עד היום תועדו בשטחי החולות יותר מאלף מינים של צמחים, בהם 49 מינים אנדמיים (הנמצאים רק

באיזור גיאוגרפי אחד בעולם). חלק מהמינים האנדמיים האלה הם בעלי שמות מצודדים כמו "דבקת

פלשת" "מצילות שנהב" "פעמונית גפורה". בחולות יש גם 28 זוחלים ועוד מינים רבים של יונקים

ועופות. הרבה מהם מצויים היום בסכנת הכחדה

על פי מסמך "חולות מישור החוף", רק כשליש מחולות החוף בישראל, ששטחם הכולל היה כ 370

אלף דונם, נותרו במצבם הטבעי. רוב ההרס נגרם בעיקר כתוצאה מכריית החול המאסיווית ומבנייה

נזקים נוספים גרמו בשנים האחרונות גנבי חול, שכרו ללא בקרה, גם משטחים המוגדרים כמוגנים

עם מימוש תוכניות הבנייה הקיימות בקשר לשטחי חולות נוספים, יוותרו בסך הכל 85 אלף דונם של

חולות, שריד עלוב למה שקיים עכשיו. אך גם השטחים המעטים הללו אינם מוגנים דיים. רק 5000

דונמים הם חלק משמורות טבע מוכרזות. השאר מוגדרים כמוגנים על פי תכניות מתאר, המגינות

פחות משמורות טבע. כבר עתה מוצגות תוכניות של יזמים ורשויות, לבנות על 20 אלף דונמים של

חולות, שלכאורה אמורים להיות מוגנים

תוכנית האב לאספקת חול ניסתה להכניס סדר בהליכי התכנון של כריית החול, תוך קיום דיאלוג עם

הגופים לשמירת טבע. היא סימנה שטחים שעדיין אפשר לכרות מהם חול בשנים הקרובות, אבל

קבעה שהחלופות העיקריות בעתיד יהיו החולות של מישור רותם בנגב שבהם יש חול קדום יותר מזה

של מישור החוף ויבוא של חול ממצרים וירדן. על פי התכנית, הייתה אמורה אספקת החול ממישור

החוף להצטמצם בשני שלישים עד השנה, ובו בזמן היה אמור להתחיל תהליך העברת חול ממישור

רותם. במישור החוף אמורים להישאר שטחי חולות שיוגדרו ברובם שטחים פתוחים המיועדים לשימור.

לדברי אידלמן, יש במישור רותם עתודת חול של 500 אלף טונות, שיכולה להספיק לשנים רבות. החול

הוא אומר, מצוי בשכבות שעומקן 80-60 מטרים, ואולם, יש בחול הזה גם חרסית שמקשה על ייצור

בטון, "לכן", מוסיף אידלמן, "החול חייב לעבור עיבוד או השבחה ולשם כך צריך מפעל מיוחד. יש כבר

טכנולוגיות לכך, אבל זה מייקר את התהליך"."

מינהל מקרקעי ישראל פירסם באחרונה מכרז לניצול חולות מישור רותם, והזוכים בו יצטרכו להציג

פתרונות להפקת החול

מסמך החולות ממליץ להרחיב את ההגנה הסטטוטורית על שטחי חולות החשובים לשימור טבע ונוף

ומציין כי יש לשמור על שטחים שיש ביניהם רציפות כדי לאפשר למערכת האקולוגית להתקיים

המסמך גם מציע להשאיר בכל אזור שבו אושרה כריית חול שכבת חול בעומק של עד 2 מטרים, זאת

כדי לאפשר לחולות לשמש מסנן לזיהום מים, וכדי שצמחי חולות ומחילות בעלי חיים ימשיכו להתקיים

גם כאשר רוב החול כבר נהפך לבטון